אומרים שבשביל שגבר ירצה משהו באמת, הוא צריך לעבוד בשבילו קשה. הוא צריך להזיע, להתאמץ, להילחם ולהשקיע ורק אז הוא ייקבל את תחושת הסיפוק הרצויה שתגרום לו רק לרצות את זה עוד יותר.
אם נותנים לגבר את מה שהוא רצה בקלות מידי, זה כבר לא נראה לו אטרקטיבי. זה קל מידי, לא מעניין ולכן יוותר מראש. גברים מזיינים במוח כמה בנות נכנסות לסרטים מיותרים על בנים כל הזמן ולא מצליחות פשוט לזרום, אבל למען האמת אם נבחן את המצב בעיניים אובייקטיביות, הם אלו שבכלל המציאו את המשחק המטופש הזה אותו אנחנו משחקות בלית ברירה.
אם תתקשרי אליו למחרת, הוא לא ירצה אותך. כשהוא יתקשר, אל תעני. ואז, תחזרי אליו אחרי שעה, אבל תישמעי כאילו שאת באמצע משהו. ותגידי לו שאת בדיוק עסוקה, ולא יכולה להיפגש. אבל אולי מחר יהיה לך זמן, בערב, מוקדם, ארוחת ערב אולי. נדבר מחר על זה. כשהוא יתקשר למחרת, אל תעני ישר. תחזרי אליו. אחרי שעה. תיראי עסוקה, את בכלל לא חושבת עליו בתוך כל היום העמוס שלך, למרות שאת עם עצמך יודעת שהוא הדבר היחיד שחשבת עליו כל היום. הוא יזמין אותך לבירה, תתעקשי על ארוחה, מוקדם. כדי שהערב ייגמר מוקדם, ותוכלי ללכת ולהגיד לו שיש לך תוכניות אחרות. תגידי לו שידבר איתך. אולי תעני. כנראה שלא. אבל תחזרי אליו אחרי שעה.
9Rooms
הם אוהבים שאנחנו קשות להשגה, מרוחקות, מעניינות ומיסתוריות. הם רוצים את הצעצוע היחיד שאבא לא קונה להם בחנות, הם חושקים באותה אחת שאף אחד לא הצליח להשיג, רק כדי להגיד "הנה אני הצלחתי! אני יותר טוב מכם!" אולי זה משהו עתיק יומין, שגבר חייב להילחם עבור הפרס שלו. את הפרס שלו. הוא צריך לזכות בך! אבל אם תגידי לו "היי. אין צורך להילחם, אני בעניין שלך בן אדם" אז לא. הפרס הופך לעוד צעצוע לא אטרקטיבי על המדף, שיעבור זמנו וגם הוא יילך לחירייה.
9Rooms
ואנחנו? אנחנו משחקות את המשחק הזה כל כך הרבה זמן שכבר התחלנו לשכנע את עצמינו שאנחנו אוהבות אותו, אנחנו בכלל המצאנו אותו. זה מכניס ריגוש והופך את העניין למאתגר יותר וככה יותר מתגמל. בלי המשחק בנים לא מעניינים אותנו כי זה היה קל מידי. אבל בנות. בתכלס. בינינו. היינו מעדיפות שיהיה פשוט. נראה בחור חתיך, נכיר, נצחק, נבלה, נתאהב ופשוט נדלג מעל שלב המשחקים.
אז מה המסקנה? בנים צריכים משחקים כדי להישאר בעניין. ואני? אני רוצה גבר שלא צריך משחקים. מישהו שיסתכל עליי וידע שאיתי הוא חייב להיות. לא כי אני מסתורית, ולא כי אני פנטזיה לא מוגשמת שלו. לא כי אני עושה לו חיים קשים עד שהביצים שלו נהיות כל כך כחולות שצריך ללכת לבית חולים. לא כי אני מפרפרת אותו, מטריפה אותו וגורמת לו עם כל "לא" שלי לרצות יותר. לא. אני רוצה גבר אמיתי, כזה שרואה מה הוא רוצה והולך על זה עד שזה שלו, ואז ממשיך לרצות. כי אני שלו והוא שלי ולא צריך משחקים באמצע כדי להבין את זה.
//נטלי להב