היום בבוקר קמתי ערנית ומלאת מוטיבציה והחלטתי לעשות סדר בכל השקרים שלך. במשך שעות חשבתי איך אני אוכל למיין אותם בצורה הטובה ביותר. בהתחלה חשבתי למיין אותם לפי תאריכים. הראשון היה ב-6 לינואר 2010. אמרת שיש לך איזה משהו עם המשפחה שלך בנתניה בסוף השבוע אבל בעצם היית איתה. השני היה רק כמה ימים אחר כך שהטלפון שלך צלצל ולא ענית ואמרת שזה מהעבודה וזו גם כן הייתה היא. לאט לאט כבר התחלתי להתבלבל בתאריכים והשיטה הזו נראתה לי מסורבלת מידי. לא היה לי הרבה זמן. רציתי להספיק לסדר את הכל לפני שאתה חוזר.
הדבר הבא שעשיתי היה למיין אותם לפי רמת עלבון. מהרמה הקשה ביותר לרמה הפחות קשה. הראשון היה כשהייתי בחודש הרביעי בהריון עם איילה והרגשתי מחורבן ואתה אמרת שאתה נוסע להביא לי כמה דברים לאכול וכשחזרת יכולתי להריח את הבושם שלה עלייך. אהבתי את הבושם שלה נורא ותמיד חיכיתי ליום שתקנה לי אותו במתנה. המקום השני בשיטת העלבון הייתה כשהתבלבלת וקראת לי בשם שלה. עברו כמה דקות עד שהבנתי שגם שיטת העלבון לא תצליח. להיזכר בך קורא לי בשם שלה גורם לי לחשוב כל מיני מחשבות מפחידות על דברים שכבר מזמן הייתי צריכה לעשות לך והמחשבות האלה מסיחות את דעתי מסידור השקרים.
בפעם השלישית זה חייב להצליח אמרתי. איילה התחילה לבכות והייתי צריכה ללכת לחדר שלה כדי להניק אותה, מה שעיכב אותי מאוד והשאיר זמן קצר לביצוע המשימה. כשחזרתי לחדר הנחתי על המדף העליון את השקרים שכבר סידרתי ונתקלתי פתאום בשקרים שקנית לי מתנה ליומולדת שלי. היה שם אחד שאפילו לא פתחתי. נזכרתי פתאום ששכחתי את השקרים הפומביים. אלה שלא רק אני יודעת עליהם. היה שם את הפעם ההיא שתמר ראתה אותך יוצא איתה מבית קפה, ואת היום שבו סיפרתי לאורית שהתגנבת למיטה בשש לפנות בוקר ואמרת שנרדמת אצל לגזיאל.
בסוף הצלחתי לסדר את הכל. המדפים נקיים, הרצפה שטופה, החלונות מבריקים והשקרים שלך מסודרים בסדר מופתי. חשבתי לעצמי שיש סיכוי שלא תאהב את ההפתעה שהכנתי לך, אבל אז נרגעתי ואמרתי לעצמי שגם אם לא תאהב אז בוודאי תשקר ותגיד שאתה כן. למזלי חשבתי על הכל ושמרתי מקום גם לשקר הזה.
מתוך עמוד הפייסבוק: Art Pics
//ליאור ויטלין