"גוף שלישי" מתחיל טיפה קריפי בלחישה של ילד שאומר "Watch Me" שמזכיר מאוד את "I See Dead People" מהחוש השישי אבל מהר מאוד אנחנו קופצים לסצנה העיקרית הראשונה ומשתדרגים לסצנות סקס ועירום פיקנטיות של אוליבייה ווילד וליאם ניסן, צילום קלוז אפ לגופה השזוף והעסיסי של מורן אטיאס ומבט אינטימי לסודות שובבים אחרים שעד מהרה הופכים לאפלים ומצמררים.
זהו סרט פסיפס המציג 3 סיפורים ב3 ערים שונות – פריז, רומא וניו-יורק, עם 3 מערכות יחסים סבוכות שהקשר בין כולם מתגלה בהמשך. קאסט מרשים ומגוון של שחקנים מהשורה הראשונה שלא מאכזבים – ליאם ניסן, אוליביה ווילד, מורן אטיאס, אדריאן ברודי, ג'ימס פארנקו, מילה קוניס, קים בייסינגר ומריה בלו. הסגנון של עלילות משנה הנשזרות בסיפור מסגרת אחד מזכיר את "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן (1993) יחד עם זאת הנוסחה של "גוף שלישי" לא מוצלחת כקודמו. הסיפורים אנושיים, מרגשים, מפתיעים ומלנכוליים אבל הקווים בין הדמויות בעלילות השונות מטשטשים עם התקדמות הסרט והמורכבות ועומס הפרטים מכביד על הריכוז וההנאה הכללית.
היוצר MOBY הכין פסקול מהמם לסרט. תוכלו לשמוע גם את הלחישה המלחיצה "watch me" של הילד הבלתי נראה בתחילת השיר:
במאי הסרט פול האגיס כיבד בנוכחותו את הישראלים בביקורו בארץ בפרמיירה שנערכה שבוע שעבר בסינמה סיטי ירושלים ביחד עם המפיץ "יונייטד קינג" והשחקנית המוכשרת מורן אטיאס. היא גם שיחקה בגאון בסרט כאחת הדמויות המרכזיות וגם לקחה חלק ביצירת הסרט ובהפקתו. השניים חברים טובים והכירו על סט של כמה סדרות וסרטים בעבר (האחרון שבהם מ- 2010 "שלושת הימים הבאים"). אטיאס היתה אמורה להיות בצילומים רק שבוע אבל החלה לשתף את האגיס ברעיונותיה לתסריט שכמה טיוטות שלו נכתבו קודם לכן עם מייקל נוזיק המפיק השותף בחברת ההפקות Company Hwy 61.
העלילה המרכזית: מייקל (ניסן) הוא סופר זוכה פוליצר שנפרד מאישתו (בייסינגר) ומנהל רומן פריזאי עם אנה (ווילד) סופר צעירה ונוירוטית. סקוט (ברודי) הוא איש עסקים שחוטא בריגול עסקי ונראה שנקלע לתרמית שתכננה מוניקה (אטיאס) צוענייה חסרת כל שטוענת שביתה נחטפה. ג'וליה (קוניס) היא שחקנית מובטלת ולא יציבה שהורחקה מבנה ומנסה לקבל חזקה משותפת עליו מבעלה ריק האמן המפורסם (פראנקו). כל מערכת יחסים מציגה משברים רבים לאורך העלילה והקהל נדרש לברור מה מן האמת ומה מן השקר וההסתרה. המניעים האמיתיים של התנהגותם מתבררים ככל שהעלילה מתקדמת באיטיות אך בדרמתיות ההולכת וגוברת.
נושאים, משמעויות ומוטיבים בסרט: אהבה, דחייה וקבלה, בגידות, השגחה, בדידות, חיפוש זהות, אמון ואמונה – הצבע הלבן, שימוש בכדורים, הסתרה וכנות.
האגיס (סיינטולוג לשעבר, "התרסקות", "מיליון דולר בייבי") שוזר את הסיפורים בצורה מתוחכמת וזורמת אך הקשר בין הדמויות והסיפורים עצמם לא חזק כפי שהיינו מצפים ונדרש לבוא עם סבלנות לסרט.
ההשקעה בתפירה שבין הסיפורים השונים ניכרת בכמה אופנים מוקפדים: דרך האודיו – צלילים שעוברים מסיפור אחד ישירות לסיפור אחר (צליל המטבע בתוך כוס השתייה), דרך חיתוך של השוטים המצולמים לכאורה באותו לוקיישן פיזי – הדמויות ממשיכות את הפסיעות של הקודמות (מעבר בסמטאות, משחקים במחבואים, המוסתר והגלוי בין הדמויות) ועריכה צולבת לפי עולם הסמלים והחפצים (ניסן וויילד עוברים מול הפוסטר של תערוכת הציורים של פראנקו). יחד עם זאת חלקים בסרט מותירים את הצופים ברמה של חוסר סיפוק ובלבול. לדוגמא איך יכול להיות שקוניס המנקה חדר במלון ניו-יורקי פתאום מנקה את חדר המלון בפריז של ווילד המתוסבכת? התרסקות העולמות הזו אולי היתה אמורה להיות סמלית אך הפכה איך לומר לממשית מידי.
המוסיקה הרומנטית נעימה ומתאימה לצילומי הערים האירופאיות בסמטאות המיושנות והציוריות. סצנה שתפסה את הבטן וטלטלה אותי צולמה בהשתק ובהילוך איטי ובה פראנקו גורר בפראות את קוניס, אם בנו הקטן, ברגליה לאחר שהתוודתה על הסוד הנורא שעשתה לילד. הסצנה מציגה מעולה אנשים במצבים הנפשיים המעורערים ביותר שיתקלו בהם אי פעם והותירה את חותמה על הצופים. השחקנים משלבים בין איפוק להתפרצות רגשות במקומות הנכונים, בפולסים ובמרווחים המושלמים של קצב הסרט.
שם הסרט – "Third Person": ההנחה היא שגורם שלישי נוסף הוא זה שמשפיע על הדינמיקה בין 2 האנשים בכל סיפור – גם אם הוא לא נוכח או מורגש פיזית – ההשפעה שלו משנה לחלוטין את מהלך האירועים. הסיפור הפותח של דמות הסופר מכניסה אותנו לקונטקסט של הפלסטיות והגמישות המפתיעה של המציאות העולה על דמיון. בדיוק כמו גרעין של רעיון נכתב על הנייר הוא מתפתח ומשתנה כמו הדינאמיות המרה של החיים.
137 דקות. סרט ארוך מידי. הסוף מפתיע ומטלטל אך מגיע אחרי שהקהל כבר עייף מהמעברים בין העלילות. אפשר לצפות בבית בהנאה גם מהבית.
ציון 7.9 בסולם קאיכטר.
//דנה קאי