אוסף מחשבות של סטרייט בעקבות שבוע הגאווה:
1) זה מאוד אירוני בעיני שאנשים מגדירים הומוסקסואליות* כחטא (* אני מתכוון לכל סוג של השתייכות לקהילה הלהט"בית, במשך הפוסט אשתמש במילה "הומוסקסואלים" מטעמי נוחות). כאילו שלשלול מאנשים זכויות שאיתן הם נולדו בגלל הנטיה המינית (או מכל סיבה אחרת) זה לא חטא. כאילו כל סוג אחר של אפליה זה לא חטא. כאילו שבסופו של דבר לא כולנו שייכים למיעוט מסוים: שמאליים, שומרונים, דרוזים או אנשים שרגישים ללקטוז. אתם יכולים לדמיין יקום מקביל שבו אנשים מופלים לרעה על בסיס יומי ואפילו (בתקופות מסוימות בהיסטוריה) נרדפים כי הם רגישים ללקטוז? לא? חשבתי ככה. אין שום הבדל בין מדינה שאוסרת על הומוסקסואלים להתחתן לבין מדינה שלא מרשה לאנשים שחורים לשבת קדימה באוטובוס.
2) אבסורד מוחלט בעיני אנשים שטוענים שאלוהים אוסר על הומוסקסואליות. אני לא יודע אם יש אלוהים, אבל אם הוא קיים קשה לי להאמין שאכפת לו ממה שקורה בחדר השינה של אסי עזר, או אפילו בחדר השינה של דנה אינטרנשיונל. אני מקווה שאם אכן קיימת ישות רוחנית נעלה כל כך, היא מבינה שהומוסקסואלים הם קודם כל בני אדם, ושהדבר היחיד שמשנה הוא איזה בני אדם הם ולא עם מי הם שוכבים. באופן כללי אני מקווה שאם יש אלוהים, יותר אכפת לו מרצח העם בסוריה או מההתחממות הגלובלית מאשר ממצעד הגאווה.
3) יש משהו מאוד עקום בפחד או רתיעה מהקהילה הלהטב"ית. שתי נשים שמתנשקות בסופר לא מסוכנות לאף אחד. שני גברים שמגדלים ילדים ביחד לא אמורים להפחיד אף אחד. דעות קדומות, שנאת חינם ובורות מסוכנות לכולם ואני אישית מפחד מהן מאוד.
4) אני מאוד שמח שגדלתי בבית ליברלי ושלאבא שלי היה חבר מאוד טוב הומוסקסואל. אני זוכר איך הייתי קופץ על שניהם כשהם היו חוזרים ביחד מהמילואים (הם נראו לי כמו סילבסטר סטלון ושוורצנגר למרות שהם היו שניהם 'רב סמל' במודיעין. ככה זה כשאתה בן ארבע). אני מבין שיש אנשים שגדלו באווירה פחות ליברלית ומקבלת ממני. אני מבין שיש אנשים שבעיניהם נטיה מינית של מישהו מאוד משנה את האור שבו הם רואים אותו. אני מקווה שהם יבינו כמה זה שטותי כמה שיותר מהר. בכל מקרה, אני מתכוון לגדל את הילדים שלי באותה רמת ליברליות שבה ההורים שלי גידלו אותי.
5) אנשים שטוענים שהורות חד מינית היא לא נכונה או לא בריאה הם טיפשים במקרה הטוב. מיטב הרוצחים, הפסיכופתים והרודנים בהיסטוריה גדלו בבית עם הורים משני המינים. אבל למה ללכת רחוק? יש אנשים שלא גדלו להיות רוצחים מטורפים אלא סתם גדלו בבית שלא הייתה בו אהבה. זה לא משנה מאיזה מין ההורים שלך אם אתה גדל עם דוגמא שלילית של זוגיות מול העיניים. וההפך: זה לא משנה מאיזה מין ההורים שלך אם הם הורים טובים ויש בינהם אהבה אמיתית.
6) אהבה. זה הדבר היחיד שחשוב. בין גבר לגבר, גבר לאישה, אישה לאישה. כל השאר זה דעות קדומות. המדינה לא צריכה לתת זכויות לקהילת הלהט"בים. היא צריכה להפסיק לגזול אותן מהם. רק ככה אנשים יפסיקו לפחד מצורות של אהבה ששונות מהצורות שהם מכירים.
הפוסט מוקדש לכל חברי מהקהילה הלהטב"ית. אוהב אתכם, תרימו!
//זהר רץ