"אמרו את זה כבר קודם, לפניי, זה לא משנה…"
המשפט הבא אמור להיות "אני ואתה נשנה את העולם" אבל במצב הנוכחי אני חושבת שקצת קשה להישאר אופטימי.
היום יוכרז מי ייבחר להיות הנשיא העשירי של מדינת ישראל. זה אמור להיות מרגש כי מספרים עגולים הם תמיד מרגשים, אבל במקום התרגשות, פרגון, זיקוקים ותחושה של שינוי ואופטימיות – אנחנו נחשפים למרוץ לנשיאות המכוער ביותר שהיה במדינת ישראל.
הנשיא המיועד צריך להיכנס לנעליים גדולות. שמעון פרס בהחלט עשה עבודה נהדרת – החל מתיקון השם הנורא שהותיר קודמו בתפקיד, משה קצב, תוך שימוש באינטרנט ובאפליקציות כאילו גיל 90 זה ה-19 החדש, מסיבת יום הולדת המונית עם סלבס מטורפים שלא מביישת את ימי ההולדת של בר רפאלי ובעיקר נאומים ארוכים ומלאים אך סוחטי דמעות ורטט בלב עם מבטא פולני שכבר אי אפשר למצוא.
![shimon]()
מתוך עמוד הפייסבוק של "שמעון פרס Shimon Peres"
אבל במקום להתכונן לכניסה חדשה ומרגשת לתפקיד הקשה, נחשפנו למרוץ שידע רק שערוריות. החל מבנימין נתניהו שלא מצא מועמד ראוי לתמיכה, דרך הניסיון המהיר של ראש הממשלה לבטל את המוסד – ניסיון שלא צלח אבל העלה נקודה חדשה למחשבה, פרשת סילבן שלום וההטרדה המינית שעדיין לא בדיוק ברור מה היה או לא היה שם, דוד לוי המתלבט, סרטון הכפשה נגד רובי ריבלין שמופץ אנונימית במייל והפרשה האחרונה – פרישתו של פואד (בנימין בן אליעזר) עקב חקירה משטרתית. ואני חשבתי שבשביל שערוריות יש את "האח הגדול".
יש משהו מאוד מעציב במה שקרה במרוץ הזה. ראשית- הרמה הנמוכה של ההתנהלות. כבר בכיתה ג'2 כשהתמודדתי למועצת התלמידים המורה הסבירה שכדי להצליח כל אחד צריך לקדם את עצמו ואסור לזלזל במתחרים שלנו. זה לא אתי, לא מוסרי ובעיקר לא תקין להקטין אדם אחר כדי להאדיר את עצמך. אז זה קצת מעציב אותי שאנשים שמתמודדים למוסד המכובד ביותר במדינה נוהגים כך. לא בדיוק ברור מי הן הנפשות הפועלות, אבל המגמה הכללית היא חיטוט אינטנסיבי בהיסטוריה כדי להכפיש כל מועמד פוטנציאלי. מה שמוביל אותי לדבר העצוב באמת – ההבנה שלכל אחד יש שלדים בארון. כבר לא נותרו אנשים נקיים במדינה הזו? אנשים שלא הסתבכו עם רשויות החוק בדרך זו או אחרת? אני לא חושבת שזו משימה בלתי אפשרית להיות גם איש ציבור וגם חף מחטאים. עוד שאלה שעולה לי לראש – אם הסתנוורתם מהיותכם אנשים מוכרים עד כדי כך שההיגיון הבריא והמוסר שלכם התערערו, מה יהיה כשתגיעו לתפקיד הרם במדינה? כבר ראינו אחד כזה נופל, ואני לא חושבת שאנחנו מוכנים לחוויה הזו שוב. יש לנו נשיא לשעבר בכלא, ראש ממשלה לשעבר שהורשע ורמטכ"ל לשעבר שנחקר. כן, צחקנו על זה מספיק, אבל הצחוק הוא רק דרך לכפר על הכאב.
מתוך עמוד הפייסבוק "הכנסת העמוד הרשמי"
בעקבות פרשת פואד כל אחד מהמועמדים חשף את הונו האישי. אני מבינה את הניסיון להראות טוהר מידות והגינות אבל זה עדיין נורא מבחינתי – החטטנות חצתה את גבולותיה. אותי לימדו שלא מדברים על כסף – זה דבר פרטי ולא עניינו של אחר כמה אני מרוויחה, כמה אני מבזבזת ואם יש לי מינוס בבנק. הדי ה"מחאה החברתית" מסרבים לעבור מן העולם, ואולי אף בצדק, אבל הסוציאליזם מראה את צידו המכוער. נהינו חברה צרת עין שקשה לה לראות אדם אחר מצליח ומרוויח שכר נאה. אדם שעבד בבית משפט, באוניברסיטה, בממשלה או אפילו באוטו זבל – ראוי שייהנה ויקצור את פירותיו בלי צורך להתנצל על הונו. פתיחת העיניים החברתית על הונם של המועמדים והחטטנות האינטנסיבית אודות הדרך בה בחרו לעשות שימוש בכספם היא פשוט לא לגיטימית בעיני.
אז היום, כשאצבעותיהם המלוכלכות של נבחרי הציבור יתרוממו בזו אחר זו לטובת אחד המועמדים, כל מה שנותר לנו לקוות זה שהמרוץ הטיפשי יסתיים והנשיא הנבחר יצא לדרך חדשה וקשה, למלא את קודמו בתפקיד עם טוהר מידות וניקיון כפיים. כי אם כבר משקיעים ימבה כסף למוסד, לפחות שיביא לנו כבוד.
//גל סלונימסקי