כשאנחנו קטנים לא מספרים לנו שתהליך הכניסה לחיים הבוגרים כולל המון החלטות. מהקטנות ביותר ועד הגדולות. החלטות על לימודים, החלטות על מגורים, החלטות על עבודה, החלטות על איפה למקם דברים בבית, אם לקנות אוטו או לנסוע באוטובוסים, אם לטוס לחו"ל או לגור עוד שנה אצל ההורים. החלטות כאלה שמשפיעות קדימה על כל צעד אחר שיגיע.
בימים אלו אני מרגישה שאני נמצאת ממש על סף השער למשהו שדומה לחיים בוגרים. מסיימת שנה שלישית, נכנסת לסטאז' בהוראת אמנות במרחק של שעה מחיפה, נכנסת לעבודה על פרוייקט גמר ובעיקר חוששת. כי לכל פעולה יש מליון ואחת הסתברויות שונות לתוצאות. הכל משפיע על הכל. הסטאז' ישפיע על פרוייקט הגמר, פרוייקט הגמר יכול להשפיע על העתיד שלי כאמנית. הסטאז' יכול להשפיע גם קדימה על מקומות עבודה בעתיד או במידה וירצו אמשיך ללמד שם במשרה מלאה, זה משפיע על איפה נגור. איפה נגור ישפיע על כמה נרוויח. כמה נרוויח משפיע על מליון ואחת דברים אחרים. כל החלטה בדרך משפיעה וזה מפחיד, אפילו משתק.
שוב הגענו לשלב של חיפוש דירה. כי לא נשאר כאן תמורת שום הון שבעולם. בעל דירה זבל, שמונים ושמונה מדרגות עד הדירה, אסבסט במרפסת וצנרת משנות החמישים. נכון שהיא יפה ומרווחת ולא יקרה בכלל – אבל הבעל דירה הזבל – עולה על כל היתרונות שאולי יש כאן.
אז שעות של חיפוש דירות ביד שתיים, דירות מפה לאוזן, דירות בין חברים, דירות בין סטלנים, דירות לסטודנטים וכל שאר הקבוצות עם השמות ההזויים בפייסבוק – בינתיים עולים בתוהו. כי באמת יש לנו החלטה יותר חשובה לעשות והיא האם בכלל להישאר כאן בחיפה.
אז אשתף אתכם במחשבות – כדאי לנו להישאר כי חיפה היא אחלה של עיר. יש יחסית הרבה צעירים, מקומות לצאת, מחירים סבירים, אחותי עכשיו עברה לגור כאן, כבר יש לי חברים פה, וכמובן יש ים וירוק. אבל לקנות אוטו ולנסוע פעמיים בשבוע שעה לכל כיוון – נראה לי מופרע לגמרי. וגם ממש יקר. בעיקר כשארוויח בערך 2000 ₪ בחודש.
בתכל'ס, אני באמת לא רוצה לעזוב את חיפה. לעשות נסיעות זה לא הדבר הכי גרוע בעולם. כולם עושים את זה בסופו של דבר. אבל אני קצת מפחדת לנהוג. מעולם לא נהגתי למרחקים גדולים כל כך. ופתאום לעשות את זה, זה מאיים.
אני פשוט מפחדת. מפחדת לזוז. כי שום דבר לא ברור. כי לא משנה כמה אחשוב על הצעד הבא ואלו שאחריו, מעולם לא אוכל לצפות את התוצאה הסופית שלהם. וקשה לי עם חוסר הידיעה. קשה לי להיות באוויר. קשה לי לא להיות בטוחה במאה אחוז שיש לי באמת את המשרה שאני צריכה שם בבית הספר. קשה לי לא לדעת איך אתמודד עם העומס של הכל ביחד, קשה לי לא לדעת אם אצליח לעשות פרוייקט גמר כמו שאני רוצה ובעיקר קשה לי להחליט!
אז הניסיון אומר שאני עומדת בכל המשימות שאני מציבה לעצמי. אפילו עומדת בהן בהצלחה מרובה. אני מספיקה לעשות את הכל בזמן ועם חיוך. אבל מעולם לא הייתי גם מורה וגם סטודנטית. ומי אמר שמורה סטודנטית יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה? ומי אמר שטל עוז יכולה הכל?
הלוואי והייתי סופר וומן.
//טל עוז