אם את צריכה להתפנק עם משהו, איזה עידוד קטן; טיפה מהקסם של Aussie תסגור לך את הפינה. תוך 3 דקות, מסכת הקסם של Aussie, הופכת שיער פגום ותשוש לקסם של רכות וברק. הבלוגריות שלנו מספרות על 3 דברים שהן עושות ביום במשך 3 דקות שהופכות את היום שלהן למהמם. ממש כמו המסיכה של Aussie.
כדי למצוא שלושה דברים ביום שעושים לי טוב טהור ואמיתי, אני צריכה לעשות סקירה קצרה על סדר היום שלי, נורמטיבי סך הכל לבחורה צעירה בגילי שלפניה עומדת מטרה שאותה כמובן ישרת אמצעי כשר וחמקמק – כסף! אז כן, רוב היום אני עובדת, בעבודה שמקפלת בתוכה לא מעט רגעי לחץ שבהם אני פועלת על טייס אוטומטי, לא אוכלת, בקושי שותה, מתזזת ובעיקר קשובה לצרכים של אחרים.
מתי טוב לי? כשאני קונה בגדים, כשאני מנהלת שיחה ארוכה עם מישהו שאני אוהבת לדבר איתו, כשאני רואה איך פגשתי את אמא, כשאני שומעת שהאקס שלי יוצא עם מישהי שנראת פחות טוב ממני, כשאני דופקת מקלחת מפנקת עם קצף וסבונים לכל איזור אפשרי בגוף, כשאני יוצרת משהו חדש בעצמי – מתייחדת עם הסקצ'בוק ועפרונות וכמה גלריות אינטרנטיות שיתנו לי השראה; ובקיצור לא חסרות דרכים להעלות לי חיוך על השפתיים, הבעיה היא שכל אחד מהדברים האלה לוקחים לא מעט זמן (כולל החלק עם האקס – אחרי החקירה הארוכה והמתישה שאעשה למקור המידע שהזליף לי את המידע הנ"ל גם השב"ק ישמחו להעסיק אותי) שאותו, לצערי, אין לי כשאני חוזרת ממשמרת וכל מה שבא לי זה לעשות קפיצת ראש למיטה. ככה שבעצם אין לי ברירה אלא ליצור לי דרכי קיצור בנות כמה דקות בודדות כדי לשפר פלאים את היום שלי.
אז זה מתחיל ישר כשאני יוצאת מהמקלחת, לפני שאני שומטת את המגבת ומחליפה לבגדים של העבודה אני שמה לי ברקע את השיר הזה. נו נו, השיר הזה. בטוחה שאני לא האובססיבית היחידה, אבל בכל תקופה יש לי שיר קורבני אחר שיש לי קצת קראש עליו, מה זה קצת; דבוקה אליו כמו צלמי פפראצי לבר רפאלי, חורשת עליו כמו טינאייג'ר מחוצ'קן על תמונות של חןטל בפייסבוק, מכורה אליו כמו ליהי גרינר למצלמות מכל סוג שהוא בכל זמן שהוא. בקיצור, אני מסוגלת לשמוע אותו בכל זמן נתון ביום שלי ומיד להרגיש טוב יותר. ולמען הפרוטוקול, כרגע זה זה – 3 דקות (ו-49 שניות קטנוניות) של כיף:
נאמבר טו: לשתות את הקפה של הבוקר. נדוש וברור מאליו ככל שזה יהיה, בלי הקפה הזה אני לא בנאדם. יושבת במרפסת, החתולה מתרפקת לי על הברכיים, יש לי בדיוק שלוש דקות לפני שאשים את פעמיי למשמרת ארוכה שתטגן לי את המוח בשמן עמוק (או לפחות תגרום לי להריח ככה בסופה, אח, חיי המלצרות הקשים..), להסניף קצת מדשאות סינטטיות וארומת קפה-שקר-כלשהו לפני שהיום מתחיל ופשוט להרגע.
ויש את ההליכה הזאת, שחותמת לי את היום בכיף. גומעת בבלדנסטון מוכתמות את פסיפס החנויות הצבעוני, חלונות ראווה, עוד שיט אורבני, ובמעבר חד מקצרת דרך השדה (ככה זה כשאת גרה בצפון), אין לי מושג אפילו מה מגדלים שם בשדה הזה, אבל ההליכה הקצרה הזאת עד לתחנת האוטובוס כשבאוזניות שלי נחרש למוות, כמובן, השיר הקורבני התקופתי; והמחשבות שהיו דחוסות כל היום ונפרמות עכשיו לאט לאט – היא סוג של תרפיה, מסאז' למוחי השבע מלקוחות ממורמרים, מעסיקים ממורמרים, אקסים ממרמרים, סטטאוסים על טבעוניים מהאח הגדול וכדומה.
//ניצן לנגס