יש בחור בעבודה שכל הזמן אומר שאני מזכירה לו את הדמות ההיא מהסדרה "הגשר". ראיתי את הסדרה, בגרסה האמריקאית, ואני מודה שבהתחלה נעלבתי. מדובר בשוטרת שלא כל כך ברור איך היא הגיעה להיות שוטרת מרוב שיש לה מגבלות באינטראקציה עם בני אנוש אחרים. היא לא אומרת אף פעם את הדבר הנכון בזמן הנכון לבן אדם הנכון והיא תמיד מפשלת. רגע, בעצם זה נשמע דיי דומה לי. אני מבינה שהרבה פעמים אני נשמעת תמימה, נאיבית, לא מבינה עניין.
אז כן, אני נאיבית. אבל מבחירה. אני מאמינה לכל דבר שאומרים לי כי אני מעדיפה להאמין לבן אדם במקום לפקפק בו עוד לפני שהכרנו, אני חושבת שבן אדם הוא טוב עד שהוא מוכיח לי אחרת. אני תמימה, אני מאמינה באהבת אמת ושהאושר זה הדבר היחיד שכולנו רוצים, כולנו מנסים להשיג בעצם את אותה המטרה. אני מאמינה שכסף לא מביא לאושר, הוא יכול לקנות דברים יפים אבל גם דברים יפים לא קונים אושר. אני מאמינה שגיל זה רק מספר ושלא צריך לשפוט בן אדם (או כלב) על פי כמה שנים הוא חי על הכדור הזה אלא על מה הוא עבר בזמן שהיה פה.
אני בטח לא מבינה עניין. אני לא מאמינה בלמכור לאנשים שיט שהם לא צריכים בשביל לעשות המון כסף גם אם זה באמצעות פרסומות שהם חלק אינטגרלי מחיינו ונראים לגיטימי לכולם. אני מאמינה באומנות, וביופי ולא חושבת שלכל דבר חייב להיות סוף רווחי. אני מאמינה שאגדות מבוססות על החיים עם קצת תיבול להנאה מירבית. אני יודעת שבשביל להצליח בחיים צריך לדרוס את מי שצריך, אבל אני פשוט לא רוצה.
אולי אפשר לקרוא לי טיפשה, הרי אני מכירה את חוקי המשחק אך בכל זאת בוחרת שלא לשחק לפיהם. אני אפילו טובה במשחק, מאוד, אבל למדתי על בשרי שהוא לא מוביל לאושר, אלא לעוד משחקים אחרים ושזה פשוט מיותר. אני אומרת את מה שעולה לי בראש לא כי אני לא חושבת לפני שאני מדברת אלא כי אני לא מבינה את ההסתגויות החברתיות, ולא כי אני באמת לא מבינה אותם. אני מבינה אותם, ובוחרת שלא להקשיב להם.
אני לא עשה דברים רק מתוך מסורת כי אני לא מאמינה שיש אלוהים, אני אספר לאנשים כל מיני דברים אינטימיים מהחיים שלי כי עבורי זה שהם אינטימיים זה לא אומר גם שהם מביכים ואני לא רואה סיבה לא לספר, את הדברים המביכים אני כמובן שומרת לעצמי. ויש הרבה כאלה. ואם אני מספרת את כל מה שאני מספרת ואומרת שיש דברים מביכים אז הם באמת מביכים. אני לא אוהב את המשפחה שלי כי אני חייבת וכי זו משפחתי. אני רוצה להחליט בעצמי אם רוצה להביא ילדים לעולם ולא להביא כי אני חייבת וכי ככה עושים.
9Rooms
אני לא פה להנאתכם, בשבילכם או למענכם. כשנולדתי לא חילקו לי ספר ההוראת "החיים" והסבירו לי את כל החוקים כמו שצריך. חייתי, חוויתי, עשיתי, הייתי, הכרתי, הצלחתי ובעיקר פישלתי ואני גם אמשיך לפשל עוד הרבה. אני לא תמיד אגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון ולעיתים אפילו אגיד בדיוק את מה שלא צריך בדיוק בזמן הלא נכון ובטון הלא נכון. אבל בסופו של דבר, אני בן אדם טוב. אולי אני לא מתאימה לשבלונה שלכם של מי אני אמורה להיות, אבל זה בסדר. כשמישהו אומר לי על משהו שעשיתי או אמרתי "לא ציפיתי ממך" זה משמח אותי. לא כי אני חייבת להיות שונה, אלא כי אני לא צפויה כי אני לא פועלת איך שנראה לאנשים שאני אמורה לפעול. אני חושבת ואז פועלת. וזה כנראה נדיר. וכשחושבים בכל פעם מחדש, הכל אפשרי.
//נטלי להב