קוסמטיקה

אם אתם לא מבינים בזה, אל תעשו את זה.

הכל התחיל בבוקר אחד מול המראה, כשהבחנתי בבליטה מוזרה באמצע המצח שלי.
התקרבתי, שפשפתי את העיניים כדי להיות בטוח שאני לא טועה.
זאת היתה מזכרת מגיל ההתבגרות בגודל של האף שלי.
חצ'קון.
אבל לא חצ'קון רגיל – חצ'קון ענק, מאלה שמדברים איתם.
'איך הגעת לכאן? חמודי…תלך מכאן. אתה לא שם לב שאתה בודד? יש אנשים שיש להם מלא חצ'קונים מגעילים כמוך, לך אליהם, תכיר חברים!'
ואז הבנתי, אני צריך משחה נגד חצ'קונים.
זרקתי על עצמי טי שירט ישנה ויצאתי לכיוון הסופר פארם.

"היי, שלום, אני צריך משהו חזק נגד חצ'קונים".
"זה בשבילך?" ענתה לי מוכרת מגונדרת במבטא רוסי.
"לא", עניתי "זה בשבילו", והצבעתי על אדון חצ'קון שחייך אלי ממרכז המצח.
"אולי אתה רוצה משהו טבעי? או ידידותי לסביבה?"
"תביאי לי משהו רדיואקטיבי מצידי, רק שזה יהיה חזק!"

חזרתי הביתה, שמתי גוש משחה על המצח, הטבעתי את החצ'קון הארור, ואז שמתי לב לבליטה חשודה על הצוואר. אמרתי 'למה לא?' ושמתי גוש גם עליה.
בבוקר קמתי עם מצח חלק ונקי מחצ'קונים
וכמובן, איך לא? עיגול סגול ודוחה על הצוואר.
עיגול שנראה כמו ההיקי הכי מוגזם שיכולתי לקבל,
ברמה של 'הלכתי מכות עם פומפה. והיא ניצחה'.

מאז הבנתי שקוסמטיקה עושים במנות קטנות
ושללכת עם צעיף בקיץ זה חשוד.
אז מה עושים? המצב החמיר וזה על הפנים. על הצוואר ליתר דיוק.
לא בזבזתי זמן יקר והתקשרתי לאחותי שנתנה לי מספר של קוסמטיקאית מומחית.

עכשיו – קוסמטיקאיות? זאת כבר צרה בפני עצמה.
תמיד זה מתחיל אותו דבר.
"יש לך שחור שם.."
או ב"הממ לא בא לך להוריד? להסיר? לשרוף? להשמיד? לחנוק לצמיתות? לשים על זה קצת לבה ולמשוך?״
ואחרי שאתה מתחיל, אתה כבר לא יכול להפסיק.
עדיף בכלל לא להתחיל. טבעי זה הכי אחי.
יותר מזה – אם את אשה – קוסמטיקאיות הן המודיעין של העולם הנשי בשבילך.
כל המידע הנשי נערם ונאגר במוחן והן שופכות אותו לאוזנייך בכל טיפול שתיקחי.
״שמעת שפנינה מתחתנת?״
״שמעת רותי חזרה בתשובה?״
״שמעת שהבן של גילה גיי אוכל בתחת?״
״שמעת שדנה החלימה מאיידס?״
״אבל לא שמעת ממני..״
״אני? בונקר!״

צילום: (visualphotos.com)

בכל מקרה, אני לא אשה.
ולכן חצי מהטיפול הייתי צריך לשמוע הכל אודות הבת של רוחה.
"קוראים לה יפעת", אמרה הקוסמטיקאית בזמן שהיא מורחת לי משהו על העיגול הסגול, "אתה תתאהב בה ממבט ראשון! אני אומרת לך, רקדנית. בדרנית. ואיך שהיא שרה בבית הכנסת? השם ישמור!"
הסתכלתי עליה במבט חסר אונים. כל מה שיכולתי להגיד על יפעת היה ש"היא סבבה והכל רק שאני לא ממש בקטע של-"
"אבל למה?" היא קטעה אותי, "תשבו, תדברו, תכירו…"
"לא הבנת," ניסיתי להסביר. "אני לא בקטע של נשים"
"היא נורא צעירה, כבר לא ילדה, עוד לא אישה!"
"את מתעקשת לא להבין, אה?" שאלתי בטיפת הנחמדות האחרונה שנשארה לי.
"אני בטוחה שכשתפגוש אותה, תשנה את דעתך"
"אני גיי, הומו, לא בקטע של המין הנשי באופן כללי ושל יפעת הזאת בפרט"
"הבת של רוחה עושה ניסים. תאמין לי. סמוך עלי. אני אתן לך את המספר שלה, אתה רושם?"

בסופו של דבר העיגול נעלם והפנים שלי חזרו להיות חלקות כרגיל,
אבל בפעם הבאה שיצא לי חצ'קון? תהיו בטוחים שאני מעדיף להישאר איתו מאשר לצאת עם איזו בת של רוחה.

//דניאל שרמן