למישהו שעובר ברחוב יש את הריח שלך, ולעוד אחד גם. בבית אחד יש את הריח שהיה לכביסה שלך. יצאתי עם מישהו, והיה לו בדיוק את אותו המבט בעיניים, והוא היה דומה לך. זה שיגע אותי – ממש אותן עיניים! אבל זה לא אתה…שברי זכרונות.
זה רק מחזק את הגעגוע.
יש אנשים שלא מבינים, וחושבים שאם עובר הרבה זמן, חולפות השנים – אז חולף הגעגוע.
זה לא נכון.
זה לא כואב פחות.
הגעגוע פשוט מקבל זוויות חדשות.
הוא נעשה קהה ועמוק יותר.
אתה אף פעם לא משתכח מהלב.
אתה חרוט בכל אחד מחדריו היתומים.
אתה בא לי בחלומות.
כן, בעיקר כשקשה… בעיקר כששגרת החיים המשוגעת אופפת אותי, ואני כמהה למפלט.
אתה תמיד בא.
כמו שהבטחת. מציל אותי.
את הלב שלי אף פעם לא עזבת.
אני מתהלכת בין האנשים.
בתוך הכלום או בתוך רגע של אושר – אתה איתי.
אתה אינך לי, ואני כן לך.
הזכרונות לא מרפים.
לכל זיכרון יש ריח וצבע, והוא חד.
חד כמו הכאב.
היית אורח נפלא בחיי. ובעצם, איך אפשר לקרוא לך אורח? הרי אורח מגיע לרגע, ואילו אתה היית בכל-כך הרבה רגעים.
אתה חלק ממני. מהווייתי.
אני לא מפחדת לשכוח אותך.
להיפך; אני מפחדת שהזיכרון ימשיך לארוב לי בכל פינה, בכל מקום, בכל זמן.
אתה כבר לא איתי… אז מה הטעם בחלומות שווא על מה שהיה? על מה שהיית בשבילי…
אי-אפשר להבין את הכאב.
כי הוא שלי. הוא פרטי והוא ספציפי.
כמו הרבה אנשים, עם הרבה כאבים, ספציפיים – אחרים.
כמה אור הכנסת לחיי, ובצאתך מהם – השארת לי אותו, בניצוצות , כבן לוויה. במקומך.
"אורך המשגע…"
לפעמים זוכים בלוטו בחיים.
יש זכיות כאלה – שהן חד-פעמיות.
אתה הבנאדם הכי חד-פעמי שהכרתי בחיי. הזכיה הכי גדולה וחד-פעמית שהייתה לי.
וכל מה שהיה לי איתך, תמיד, ישאר חד-פעמי.
להיות שלך. שתהיה שלי…
אהבת אמת. טהורה.
אהבת נפש.
אהבת חיי.
היית מתנה לעולמי.
תודה על כל רגעי החסד.
תודה על כל הרגעים בכלל.
מה שיש לי אליך הוא מעבר לנצח.
מעבר לזמן.
מעבר להכל.
זאת אהבה שאין שניה לה.
ונותרת כחלום שאי-אפשר לחלום…
היה שלום אהוב.
היה שלום.
//נועה צפריר