דייט ראשון זאת חוויה מבאסת, ונראה את הבנאדם שיצא ליותר משני דייטים ראשונים בחייו ויגיד לי אחרת. מצד אחד, אתם רוצים לעשות רושם ראשוני טוב ושהצד השני יהנה. מצד שני, עד שכבר החלטתם לצאת מהבית באמצע שבוע הייתם רוצים שזה ירגיש כמו בילוי ולא כמו ראיון עבודה או טיפול על ספת הפסיכולוג. באופן אישי, מלאכת ההתארגנות שלי לדייט (מבחירת האאוטפיט ועד סיעור מוחין לגבי נושאים מעניינים לדיון במקרה והשיחה גוועת) ארוכה יותר ברוב המקרים מהדייט עצמו. הפעולה הכי חשובה מבחינתי בהליך ההתארגנות לדייט ראשון מבחינתי תמיד היה ויהיה – להשיג לעצמי אופציית מילוט ראויה. כלומר, לעדכן חברה טובה על הדייט ולסכם איתה שהיא תתקשר במהלכו כדי לוודא שלא צריך להמציא אירוע של דודה גוססת או כלב שנדרס.
לא מצליחים לחשוב על אירועים שיגרמו לכם לרצות לסיים את הדייט כמה שיותר מהר? לי יש כמה דוגמאות אמיתיות עבורכם (כמו שנאמר – לא נגעתי):
הוא אומר: "יש לי דרכים להתחיל עם בחורות שאף פעם לא נכשלות".
ואני אומרת: "וואו באמת? אולי תלך לנסות אותן על כמה בחורות אחרות ועל הדרך תמחק את המספר שלי?"
ומסבירה: לא שיש לי בעיה עם בחורים שיש להם ביטחון עצמי, להפך – לרוב מדובר בתכונה שכאשר מגיעה במידה (כמו כל דבר כמעט בחיים) היא חיובית למדי. אבל אני ממש לא רוצה לשמוע איך הדייט שלי משיג בחורות, בטח-ובטח כשמדובר בדרכים הזויות ומשונות. כי אם זה המצב – מה זה בעצם אומר עליי?
אני שואלת: "אחלה חולצה, מאיפה היא?"
הוא עונה: "לא יודע, אימא שלי קנתה לי – כמו את כל הבגדים שלי".
ומסבירה: גם אם זה נכון, יקירי, אל תספר לי את זה לפחות עד לדייט רביעי. זה לא שיש לי בעיה עם אימא שלך (חכה, זה פשוט כי עדיין לא הכרנו), פשוט יש לי בעיה עם בחור שעדיין לא הבין שאחרי גיל 16 זה כבר ממש לא לגיטימי שאימא תקנה לך בגדים.
הוא אומר: "יואו, זאת האחות הקטנה של חבר שלי שם, אני חייב להגיד לה שלום".
אני אומרת: "אוקיי, אם אתה חייב", ומחכה שתסיים כדי לחתוך.
ומסבירה: גם אם היית המפקד שלה בצופים, אם אתה זוכר אותה עוד לפני שהיא התחילה ללכת עם חזייה, או שסתם נהנית מבדיחות על חשבונה עם האח הגדול שלה – זה לא לגיטימי ללכת להגיד לה שלום. עוד יותר לא לגיטימי אם היא כוסית אש, בטח שלא אם היא עוברת בהצלחה את הסינון של הגיל שלך חלקי 2 פלוס 7.
אם תגיד לה שלום כשאנחנו בדרכינו החוצה אני אסלח לך על העניין, אבל אם עוד תעז לסמס לחבר שלך "אחי, ראיתי את אחותך השווה בפאב" – אתה יכול לשכוח מנשיקת לילה טוב, וממני.
הוא אומר: "חצי-חצי?"
אני אומרת: כלום, אני בשוק.
ומסבירה: שלא תבינו אותי לא נכון – אני הכי בעד הצעד הפמיניסטי של שליפת הארנק והויכוח לגבי מי ירים את הכפפה בנוגע לתשלום החשבון. מבטיחה לכם שאני אשחק את המשחק עד הסוף וגם אסכים לשלם את הטיפ בסוף. אני גם מבטיחה שהחל מהדייט השני נחלוק חצי-חצי בחשבון, אפילו אם אני אכלתי סלט ואתה דפקת אנטריקוט 600 גרם. אבל בדייט הראשון? בבקשה, נהג כמנהג הג'נטלמנים והצע לשלם מבלי להניד עפעף. יכול להיות שהדבר יעלה לך בעוד 50 שקל, אבל מהערכת התודה שלי, שלא ניתן לכמת בכסף, תהנה יותר.
הוא אומר: אני מת על הפוסטים שלך במה וזה!
אני אומרת: אתה עולה אליי לקפה?
//שיר וורובל