החבורה שלי היא בכלל לא שלי. הוזמנתי להצטרף לסופ"ש מהסרטים אי שם בצפון הארץ. סיימתי כחלק מהחבורה ועם סימן כחול על התחת. לא, לא בגלל שום דבר כזה!
שם החבורה: התאגיד ושות'
מי בחבורה: אביבי, בעלבוסטה, מאמא, גוש ונוש, שמל, קטמינה, המרוקאי ואנוכי.
התפקידים בחבורה: אביבי הוא החיובי, אין דבר שאי אפשר לעשות בעיניו. הוא מתחיל בכן ונראה איך מתקדמים מכאן.
הבעלבוסטה, כשמה כן היא, בעלת הבית. בזכותה אנחנו פה. ויחד עם מאמא שתיהן אחראיות להאכיל אותנו. כל הזמן יש התרחשויות במטבח. השף והשאפה (בלי להגיד מי זה מי).
גוש היא נשמה חופשית, יפה מבפנים ומבחוץ. משרה אוירה טובה ודואגת להזכיר שגם אם יש עננים צריך לשים קרם הגנה.
נוש, אין כמוהו בעולם. מפרגן, מארגן ותמיד דואג שלא נהיה צמאים ומכין לנו עוד איזה שפריץ קון אפרול.
שמל הוא השתקן, על תקן מספק החשקים. לא, לא כאלה. איך אתם תמיד לוקחים את זה לשם?! ברגע שמישהו אמר "בא לי…" מיד התגשם הדבר.
קטמינה היתה שקועה רוב היום בלפתור חידות. חוץ מזה, היא חדה ומצחיקה.
המרוקאי הוא בכלל פולני, אבל מה זה משנה?! יש לו נשמה של מרוקאי.
ואנוכי? אני מסיפור אחר. אומצתי לחבורה איכשהו, בהססנות ובטבעיות. אבל אני יכולה להגיד שבערך אחרי חצי שעה כבר הרגשתי כאילו אני מכירה אותם שנים. עזר מאוד שבאתי עם "המשקה המרענן של הקיץ"! אבל נראה לי שגם הייתי מתקבלת בלי.
ניסיתי להתחקות אחרי סיפור הקמת החבורה, אבל זה לא באמת משנה. יש שם קשרים שונים ומשונים. מעבודה משותפת לחברויות ישנות אל זוגיות וחברויות חדשות. מה שחשוב שהכל משתלב כאילו היה שם תמיד. ומשפט השיא של סוף השבוע – "איך לא הכרתי אותך קודם?!"
שם בוואטסאפ: מוצ"ש שמח עם חברים. אפשר להבין. תמיד נפגשים במוצ"ש ותמיד שמח עם החברים!
הרגע המשמח של החבורה קרה כשהגעתי וביקשתי אישור מכולם לכתוב פוסט על הסופ"ש הזה ועל חבורה שהיא לא שלי ומיד נוש אמר בביטחון "בטח שהיא שלך! אימצנו אותך לחבורה!" אבל לאורך כל סוף השבוע היו מליוני קטעים משמחים. שמחה אמיתית מהלב, של היכרויות, של בדיחות משותפות, של אוכל טעים ושל פינוקים. זה היה סופ"ש מלא פינוקים. הם פשוט עפו באוויר. וגם אנחנו.
הרגע הכי מצחיק: העניין עם צחוק בחבורה הזאת הוא קריטי. מאמא, בעלבוסטה ואנוכי ניחנות בצחוק, אההמ, איך לומר, חינני. ומדבק. בעיקר אחת את השניה. אז ברגע שמשהו מצחיק אחת מאיתנו זה גורר גל של צחקוקים, נחירות, צרחות, נעירות וגניחות (שוב, לא כאלה!) שמשתיקים כל שיחה אחרת ואוטומטית כל תשומת הלב היא עלינו.
סיפור מורשת: ללא כל ספק סוף השבוע הזה ייזכר לעולמי עד כ-"ה(!)סיפור" של החבורה הזאת. א- כי זה באמת היה סופ"ש בלתי נשכח וב- כי אני הייתי שם! איך הבעלבוסטה אומרת? תמיד אני תוהה אם היה אדיר באופן אובייקטיבי, או שזה רק אצלי בראש…. אז כן, היה אדיר! תודה שקיבלתם אותי בזרועות פתוחות ומקווה שזה יהפוך למסורת….
עוד משהו עלינו? מאיפה הסימן הכחול שאלתם? אז טיפ קטן – אל תרדו במדרגות שיש עם רגליים רטובות מהג'קוזי, אחרי ששתיתם כמה שפריץ קון אפרול ואכלתם תותים והתפנקתם. אתם עלולים להחליק וליפול. לפחות היה משהו שהזכיר לי למשך כמה ימים כמה טוב היה.
//שירה פריגת