עומדים ברמזור. אנה נועצת בו עיניים בוחנות. אביב מסתכל עליה כדי לראות מה מסקרן אותה כל כך. דתי עם חיוך רחב נעמד ליד הרכב. אביב פותח קודם את תא הכפפות ואחר כך את החלון, יותר מאוחר יסביר לאנה על זרמים ביהדות ועל הברסלבים, יגיד לה שהרבי תמיד אמר שמצווה גדולה להיות בשמחה.
בינתיים, הוא משלשל עשרה שקלים לתוך קופסת-פח שפעם שימשה כשימורים לזיתים או אולי לחמוצים, ורגע לפני שהחלון עולה, הברסלבי מבקש מאביב לקחת חוברת,"לא תודה אחי, זה בסדר", אבל הברסלבי לא מרפה, נחוש לחלוק איתו את התורה, אנה שולחת את ידה לעברו ולוקחת את החוברת, ומחייכת אל אביב, ואז שואלת, "מה כתוב בחוברת?"
"געגועים", הוא אומר לה.
מתוך דף הפייסבוק ברסלב ישראל
הדרך לצפון ארוכה, הם נוסעים כבר שעתיים, נוף עירוני מתחלף בירוק, גבעות ועצים לצד הדרך, אנה מחייכת לעצמה, הדתי הדביק אותה בחיוך שלו. הם בדרך לצימר, לא אין להם סיבה לחגוג, סתם התחשק לו לצאת איתה לסופשבוע, ואם לדייק המצפון נקש לו בגוף, אז הוא הרגיש צורך לפצות את אנה על כך שהוא לא לגמרי איתה.
הוא אמר לה, בואי ניסע , כי בא לו לנקות ת'ראש, יותר מאוחר יבין ש"לנקות ת'ראש" זה רק ביטוי, אי אפשר באמת לעשות את זה. אנה נעתרה וזרמה, כמו תמיד, אז הם נסעו. ובאמצע הדרך היא שואלת אותו מי היה האיש הזה? והוא מספר לה על דתיים וזרמים ביהדות ומספר לה על הברסלבי שעמד ליד הרכב שלהם, ועל הילדות המורכבת שלו, וההורים שרבו כל הזמן, והבית הקטן שלו, המציא סיפור לדמות, הוא אוהב לעשות את זה. פעם, בנסיעותיו המרובות לחו"ל נהג לבהות בדמויות בטרמינל ולהדביק סיפור לכל דמות, זה מוזר הוא יודע, אבל זה התחביב שלו. אנה הקשיבה לו וזה הצחיק אותה, אביב מצחיק אותה, אבל הצחוק שלה מוזר, מאופק וילדותי כזה ובכל פעם שהוא מצחיק אותה היא מכאיבה לו, כי הוא נזכר בצחוק המתוק של גילי שלו, אז הוא מפסיק להצחיק ולוקח את החוברת ופותח אותה, וכבר בעמוד הראשון קופץ עליו משפט, מזה הוא בדיוק חשש, מהמשפט מסוג המשפטים האלה שהופכים אותו,
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך".
אנה מביטה דרך החלון והוא מתכנס פנימה, וחושב על המשפט הזה, שואל את עצמו האם יתכן שהוא חי בשני עולמות, האחד במציאות והאחר בתודעה, אבל רבי נחמן אומר שיש רק מציאות אחת, ושהמציאות זה איפה שהמחשבות.
ובתודעה הזאת שלו, הוא במקום אחר בכלל, עם גילי. היא נמצאת איתו כבר עשר שנים. מכירה אותו הכי טוב בעולם, הם מאוהבים ושוכבים מלא, ועושים דברים שרק איתה הוא חולם לעשות. היא מלווה אותו כמעט לכל מקום, גם בנסיעה הזאת לצפון, הוא מראה לה את פריחת הכלניות, ובצימר, בתוך בריכה שמשקיפה לנוף הפתוח, הם שותים מלא-מלא אלכוהול, הוא מפזר את שיערה, היא מביטה בנוף,
והוא מביט בה, היא הנוף שלו, והם שותים עוד, שותים מלא.
מתוך דף הפייסבוק "ברסלב ישראל"
ובלילה, לפני שנטרקו עיניו, קרה לו דבר מוזר, הוא יכול היה להישבע שרבי נחמן ישב על קצה מיטתו, הביט בו ושאל בעיניו אם קרא את מה שכתב, ואביב רצה להגיד, רבי נחמן, כמה טוב שבאת, תגיד לי שאני לא משוגע, תגיד לי שהמחשבות זה רק דמיון, תגיד לי מה יהיה איתי?
הוא רצה שיפתור בשבילו את אי-הוודאות שנכנסה לחיי, רצה לנוח ממאמצי החיפוש, אבל המילים לא יצאו מפיו, ורבי נחמן חייך אליו חיוך מלא חמלה ואמר לו שלא ימהר, שהתשובות לשאלות יגיעו, אל יאוש, אל תוותר, וכשאתה מוצא את הטוב תשמור עליו. אמר והלך.
או שאולי בכלל לא הגיע.
מתוך דף הפייסבוק "ברסלב ישראל"
בזמן שהשמש עלתה בשמיים אביב ישב במרפסת בחוץ והביט בה עולה, והרהר במה שקרה לו אתמול בלילה, ובפעם הראשונה הבין, שגילי עוד תהיה איתו,
אבל לא עכשיו.
//אירית בן חמו