כשהייתי בתיכון, נתקפתי פרץ דיכאון כיאה לכל נערה מתבגרת. אני זוכרת ימים שלמים שאני שקועה במחשבות, בחדר שלי, מקשיבה לדיסקים של אביב גפן והיהודים ומשתפת פעולה עם הדיכאון ועוזרת לו לצמוח.
אחרי תקופה לא קצרה, אח שלי הציע לי לעשות ניסוי עם עצמי ובסוף כל יום לסמן על דף אם אני שמחה או עצובה. במהרה התבהר לי שאני בכלל טיפוס שמח. התחברתי לצד האופטימי שבי ומאז הוא השתלט עלי כמעט לגמרי.
גם לפני אותו ניסוי שהתמדתי בו למעלה משנה, התחברתי לטוב, זה מה שקורה לי באופן טבעי. לאחרונה פקדו את הדירה שלנו מלא דברים מעצבנים- ירד גשם שהרס עבודה שעבדתי עליה שלושה שבועות, הגיעו עכברים (שתפסנו) מוצרי חשמל שנדפקו, ובעל דירה אידיוט שהחליט שאני חוצפנית – כי החשמל בדירה נדפק ואמרנו לו שצריך חשמלאי, והוא ביקש שנתקשר כשהחשמלאי נמצא – וזה במקרה יצא בערב חג. לא שהוא דתי. יש מצב שהוא בכלל נוצרי. אבל אני חוצפנית?! אתה התקשרת אליי יום אחד שיכור באחת עשרה בלילה! מטרידן מינית וחי בסרט. החשמל בדירה דפוק! אין הארקה, הממסר פחת לא עובד והשקעים מראש היו רופפים! החשמל במבטח העלה עשן וגיצים. נדפקו המיקרו, המקרר והתנור. סכנת נפשות! היינו חייבות לתקן את השקעים והפחת זה קריטי. זו הוצאה מיידית של 900 שקל.
החשמלאי הסביר לבעל דירה את הבעיה, והזבל ביקש לדבר איתי ואמר שנעשה חצי חצי. אמרתי לו שאין שום סיבה שנשלם חצי חצי כי הדירה שלו והבעיות בחשמל הן לא אשמתנו. אז הוא ניסה להגיד שאנחנו אשמות וכל השיט הזה. הוא הרים את הקול ואמר שההורים שלנו חתמו שהכל בסדר בדירה – ועכשיו זה לא בסדר, אז אנחנו צריכות לשלם. התעצבנתי. הוא אמר או חצי חצי או כלום. שלום. וניתק. לחשמלאי שילמנו 400 שקל עבור ההחלפה של השקעים. ובנתיים נגור פה בלי ממסר פחת והארקה, בלי מיקרו, עם מקרר מקרטע, בסכנת חיים, עם בעל דירה מטומטם. כי יש חוזה ואסור להפר אותו ואני לא רוצה לתת לאף בנאדם לגור פה במקומי ולעזוב באמצע. כוסאומו.
בתקופות או ימים קשים כמו אלה, שקשה לי לראות את הטוב, אני עושה רשימות של דברים טובים שקרו. כמו הרשימה הזו מהתקופה האחרונה: פגשתי חברים שלא ראיתי מלא זמן, כתבתי שירים חדשים, ציירתי, צבעתי את השיער, נסעתי לתל אביב עם פיץ, קניתי שמלה יפה, צילמתי הרבה, טיילנו, האהבה שלנו פורחת, כתבתי פוסטים ששיחררו אותי, תערוכה והופעה בזברה, רוצים להשתמש בציור שלי לפירסום המכון לאמנות, הציעו לי לעשות סטאז' בתפן, הייתי בים, פגשתי מלא חברים, הציעו לי להשתתף בתערוכה וסירבתי (ביקשו 1500 שקל.דהפאק!), התחלתי את הפרוסמינריון שלי, ציירתי ויצרתי,ירדתי 2 קילו (שבטח עליתי אותם חזרה בפסח, אבל עדיין זה נחמד), התחלתי לאכול מוקפץ ולאהוב את זה, יש לי את המשפחה הכי מדהימה בעולם, עם קבוצת הוואטסאפ הכי משעשעת שיש, וכיף לי באופן כללי!
לא רוצה להישבר בגלל דברים מטופשים כמו בעל דירה ועכברים, או העבודה המרה שחופש פסח נגמר, ועוד רגע נכנסים לתקופה נוספת של טירוף ומלא עשייה. מאמינה שאחזיק מעמד ומזכירה לעצמי שעוד חודשיים נגמרת שנת הלימודים ושוב יהיה לי זמן לצייר בכיף שלי ויהיה לי זמן סוף-סוף לנצל את הגג המדהים שיש בדירה הזו, שבגללו בכלל החלטנו להיכנס לדירה, ולעשות מלא מסיבות ואירועי יצירה קולקטביים.
מזמינה אתכם להאזין לשיר, המאוד שונה מרוב השירים שלי, על פיץ, שיקפיץ לכם את מצב הרוח. לי הוא עושה את זה.
//טל עוז