אני רוצה לפתוח את זה כאן ועכשיו, זוהי ההכרזה הכי חשובה שאוכל לצאת בה השבוע, מכיוון שלא קרה בו שום דבר אחר – אני – לא – מרוקאית. אני מתנצלת, ניסיתי אבל לא הייתה לי ברירה או בחירה ונולדתי למשפחה שמשני צדדיה אין אף לא מרוקאי אחד. ולמה? מדוע זה מגיע לי? הייתי שואלת את עצמי אבל אני לא בקטע של גלביות ובצק והמון אנשים זרים בבית ולא זרים ובכללי אנשים בריכוז גבוה.
בכל שנה מחדש, אלפי פולנים אבודים, תימנים שאוהבים מאוד בצק כי זה בגנים שלהם, ספרדים שיש להם בשר אך אין להם בצק לאכלס בו את הבשר, פרסים ורומנים שאני לא בטוחה מה הם עושים…כי האמת היא שאני לא יודעת לזהות עדות באנשים, מבחינתי כולכם אותו הדבר, אין לי כוח אליכם.
ובכל שנה! אתם מתכחשים לעדה שלכם ומורחים לי את זה בכל הפיד, שאתם חייבים, חייבים, חייבים עכשיו לפחות 12 מופלטות בפה שלכם אחרת חייכם אינם חיים יותר. אז כל חבריי הלא מרוקאים, תפסיקו. בשנה הבאה, לא עוד! זה נכון שהחג הכי אטרקטיבי שלנו הוא יום השואה אך זו לא סיבה לחרב לי את כל הפיד בחלומות והתקוות שלכם לתרבוש וגלימה מוזרה והמון סוכר אלוהים ישמור, כמה סוכר! איך כולם לא מתים שם עדיין מכל הבצק והסוכר שלהם?! אני אתחיל לחשוד שבמרוקו לימדו אנשים בסדנאות מיוחדות שכללו בצק סוכר איך לאכול בלי החרדה הקיומית והפחד הבלתי נשלט שיש סכרת בעולם, יש השמנה, יש סרטן, יש איידס יש.. טוב השניים האחרונים לא קשורים באופן ישיר לסוכר. (אבל הם כן).
ושלא תחשבו שזה מקנאה או משהו כזה, אני לא אגיד לאנשים לא ללכת למימונה, למעשה אני אשמח לפתוח את החדשות בערב יום שני ולראות בדיוק איפה כולכם נמצאים ואם הייתי מחבלת אז איפה כל פוליטיקאי נמצא בדיוק. אני אוהבת שיש סדר ומודיעים לי על איפה כולם, זה חלק מה-OCD שלי, אז באמת שאני אשמח. ואם כולכם תוכלו לשטוף ידיים אחרי זה אני עוד יותר אשמח, גם בשביל ה-OCD וגם כי המחשבה שיש כל כך הרבה אנשים כרגע במדינה עם ידיים דביקות גורמת לי טיפה לאבד את זה, בקטע סטרילי ונפשי.
האמת שרק ידעתי על קיומה של המימונה אי שם בשלהיי סוף התיכון שלי ואף נכחתי באחת! היא הייתה בדיוק כמו שדמיינתי, היו לי יומיים לדמיין איך נראת מימונה כי רק אז שמעתי עליה, אבל היו בה המון אנשים ודברים מתוקים שלא אהבתי בכלל חוץ ממשהו שהיה קצת שוקולדי. ולמען האמת, זה לא הקטע של מימונה. לפי כתבה בערוץ 2, הקטע הוא לחגוג דו קיום בין ערבים ליהודים או משהו כזה. ובאמת זה נישמע כמו משהו חיובי (אם זה אכן נכון). היהודים יכינו דברים, הערבים יביאו להם את הקמח. לא ברור לי למה במנהג היפה הזה צריכה להיות מוסיקה צורמת עד אור הבוקר, חשבתי שאנחנו עושים פה שלום ולא חאפלה ולמה החאפלה הזאת קוראת מתחת לחלון שלי כשיש פוליסת דלת פתוחה וכל אחד יכול לבוא ואני עכשיו צריכה לדאוג שמא ייכנסו אליכם גנבים הביתה. לא רק שאני שומעת מוסיקה היא מסיחה את דעתי מלהפעיל את החרדות שלי כמו שצריך ולדמיין סיטואציות נוראיות שקורות לכם, שכניי שלא הולכים לישון!
השנה כפי שבטח תיארתם לעצמכם לא לקחתי חלק במימונה וזה למרות שגם אף אחד לא הזמין אותי, אבל כולם טרחו לציין בפני שזה אירוע פתוח ואפשר ממש ללכת לכל מקום שחוגג ויקבלו אותי בזרועות פתוחות ודביקות. אבל אני כן מקווה שכולכם נהנתם במימונה, חרף מה שכתבתם בפייסבוק, בעצם לא אכפת לי, חג שמח עד לשבוע הבא.
//דניאל בוקס