אני לא יודע כמה מכם מכירים את הסיפור שלי. כאילו, אולי ניסחתי את זה דרמטי מדי אבל מה שהתכוונתי אליו בגדול זה העניין הזה שבעבר שלי לא היית ילד, נער, בחור, גבר מושך כל-כך. במקרים מסוימים אפשר להגיד שהייתי דוחה אפילו. וכן, אני עד כדי כך קיצוני (לפחות כך ראיתי את עצמי).
השנים עברו ואיתם הגיעו שינויים. זה לא שאני מגדיר את עצמי כחתיך-על היום, אבל אני חושב שהמצב שלי הרבה יותר טוב בימים אלה. יש חלק גדול לכך בעקבות שינויים שהגוף שלי עבר פיזית, אבל בתוך זה יש גם שינויים תפישתיים שעברתי במחשבות שלי. כלומר למדתי איך יותר לשים זין ולהיות קצת יותר שלם עם עצמי או בעיקר עם הצבעים הכתומים / לבנים / ורודים שקיבלתי גנטית.
הבעיה נוצרת כשצריך לשמור על השינויים האלה. ואני צריך לשמור עליהם באופן די קבוע. זה לא שאני מתעסק בזה 24/7, אבל אני כן דואג להקדיש לזה מינימום של תשומת לב. עכשיו, כשמדובר בשינויים הפיזיים – זה הרבה פחות בעייתי. אחרי הכל אני זה שמחליט אם לקצץ את הזקן שלי או לא, כמה ומה לאכול, אם ללכת לאימון וכמה להשקיע באימון, איזה בושם לקנות ובקיצור הבנתם. אבל מה קורה כשצריך צד שלישי שיעזור בתהליך השימור?
די מהותי לא? (צילום: נורית בן שטרית)
ובכן, מהיום בו חוויתי את המחמאה הראשונה שלי אני חושב שדי התמכרתי לדבר הזה. היום אני יכול להגיד שאני באיזשהו מקום אפילו די "סוחט מחמאות" לפעמים. כן, אני צריך מדי פעם גם אישורים סביבתיים מהאנשים שלידי או מהמבחורה שאני מפלרטט איתה שאני עדיין במצב ה'ברבורי' שלי ולא חזרתי חלילה להיות ברווזון מכוער. ג'יזס אפילו שאלתי פעם אחת את השותף שלי אם רואים אצלי משהו שונה בגוף בעקבות הקרוספיט. עד היום הוא לא יכול להסתכל לי בעיניים.
זה לא משנה כמה אני אעמוד מול המראה (מטאפורית כמובן) ואגיד לעצמי שאני נראה טוב – אני חייב שעוד מישהו שיגיד ויאשר את זה שאני לא עיוור. אגב זה גם די תופס לגבי עוד תחומים בחיים שכוללים בין היתר את התחביבים שלי, אבל באותם תחומים זה תופס הרבה פחות נפח ממה שזה תופס בתחומי הנראות והיופי.
לא בדיוק אבל בערך (צילום מסך מ-9gag.com)
אני חושב שבגלל העניין הזה יש לי גם מן צורך להחמיא הרבה. אולי אפילו יותר מדי. חשוב לי להראות למי שעומדת מולי שהיא יפה או שהשיער שלה נראה טוב בצורה כזאת. יש למחאמות כוח גדול בעיניי שיכול לרומם מצברוח ואפילו להוציא אנשים מבאסה רגעית. אז אני מחמיא המון ומקווה מדי פעם לקבל מחמאה, ואם לא – אז אסחוט אחת בהזדמנות.