אם המתמטיקה הייתה דת – הייתי הכופרת הכי גדולה.
המתמטיקה אמורה להיות נושא מדעי והגיוני, אך ככל שאני נוברת בה היא רק יותר ויותר משאירה אותי עם תהיות ושאלות.
אתה שואל למה- עונים לך ככה.
מאתחל חשיבה מתמטית…
בחודשים האחרונים אני עובדת על השלמת הבגרות שלי במתמטיקה, שלוש יחידות שעבורי הן כמו תואר ראשון בהנדסת חשמל.
הרומן שלי עם המתמטיקה החל כבר בכיתה ג' כשהייתי בפיגור נוראי עם חישוב 1+1.
זה המשיך בחטיבה כשבהקבצה ב' הבנתי שלא אקבל פרס נובל למתמטיקה על המצאת אלגוריתם משמעותי ומעניין ונגמר בכך שבשעות המתמטיקה בתיכון הייתי מטיילת בחצר כי..ממילא אני לא מבינה וכי ממילא אני לא אצטרך את זה.
עברו השנים ולמדתי להיעזר בכלים חדשניים כמו אמא – שתחשב לי את אחוזי ההנחה במכירות סוף עונה בחנות או את אבא שיגיד לי כמה עלתה לו סה"כ השריטה שעשיתי באוטו או את המחשבון שעזר לי לחשב את החלק שלי במסעדה.
בלי לערב הורים.
עכשיו, אחרי התיכון (חישוב מהיר ארבע שנים מסיומו…כן, את החישוב הזה אני זוכרת טוב מאוד) נדרשתי לפתוח את ספרי המתמטיקה הקדושים לחסידות האוניברסיטאית ולהגות בהם יומם וליל ולהגידם לבני, או יותר נכון למורתי בקורס. דעתי לא השתנתה, ושוב, תרגיל שבחובו מסתתר ההגיון שה-X שלי שווה למספר כלשהו הביא אותי לתסכול.
אני מוותרת על כל דבר אפשרי, התיאטרון, עבודה, חברות, מפגשים משפחתיים ונסיעות.
אם נקביל את המתמטיקה לדת – זה קצת כמו לשמור שבת , אבל למשך ארבעה חודשים שלמים.
(חלילה- לא מזלזלת בשומרי השבת, איש בצדקתו).
כל יום אני במאבק תמידי עם השאלות המתמטיות ועם השאלות שלי.
-למה דווקא נוסחת שורשים?
-מי קבע שאני צריכה לחשב פה קודם את הגובה?
והתשובות? כמו בדת. כי ככה!
אז אם המתמטיקה הייתה דת, הייתי אולי מתייעצת עם ישו, יש לו נסיון בדבר, ואולי הייתי מקימה דת משלי,
ואולי כמו שחברה אמרה לי השבוע, ככה נולדה האומנות.
באומנות אין חוקים, יד חופשית. בשביל להגיע לאומנות שלי – אני צריכה לעבור דרך המתמטיקה, דרך המדע, דרך השאלות שמותירות תשובות על הדף אבל בתוכי הן עדיין נשארות ללא מענה.
פרס נובל למתמטיקה אני לא אקבל, אמא עדיין תחשב לי את אחוזי ההנחה במכירת סוף העונה בחנות, אבא עדיין יסכם לי את עלות הטיפול ברכב ועדיין אשתמש מחשבון לחשב את ההזמנה שלי במסעדה (עד שלפחות יהיה לי דייט).
אבל תהיה לי בגרות מלאה. אנחל הצלחה במקצוע שלא חשבתי שאצטרך בחיים.
לא אנבור ברזי דת המתמטיקה, אשאיר את זה לרבנות הדפרנציאלית הראשית.
אבל יהיה לי שקט, שקט פנימי.
אגיע ל"תיקון" שלו אלוהי המתמטיקה רצו שאגיע.
והחל מפברואר, אני דתל"שית מתמטיקה.
// דראל פורת