כמות הפעמים שאמרו לי שאני סנובית היא אינסופית, הביקורות שהייתי רגילה להעביר על אנשים גם לא מעטות, תמיד חשבתי שיש סוג מסויים או כמה סוגים של אנשים שפשוט טיפשים וכנראה לא כדאי להקשיב להם. כן, ללא ספק הייתי בעצמי טיפשה. כולנו אנשים שונים, לכולנו יש שריטות ולא כולנו תלית שכולה תכלת.
לא כולנו מתעניינים באותם הדברים או רוצים בכלל לדעת משהו שהאחר יודע, וגם זה בסדר. למזלי הסקרנות שלי הצילה אותי, אני סקרנית לכל סוגי האנשים ולכן אני לומדת המון. מהרבה מאוד אנשים. הנהג מונית שסיפר לי איך עלה לארץ וכמה קשה היה לגדל אז ילדים ולבנות בית, שנתן לי פרופורציה לחיים המפונקים שלי.
אמא שתמיד ידעה לתת עצה נכונה ולהסביר לי את הטעות שלי גם כשחשבתי שאני הכי צודקת בעולם, האקס שלי שחשבתי שרק הוא למד ממני ומסתבר שלמדתי ממנו לא פחות, הפרחה מהעבודה שהכי סלדתי ממנה בעולם שלימדה אותי על הא ודה וכן גם סוגי לקים ומה ההבדל בין מחליק כזה לכזה זה מידע. גם זו שעושה לי את הציפורניים שלי מלמדת אותי פעם בחודש דבר או שניים, המנהל שלי שלימד אותי שבריסל זה בבלגיה (למרות שאני חייבת לציין שאני אלופה בערי בירה גם לי יש נפילות), כמובן שהבחורים שאיתם אני בקשר מלמדים אותי כמה גברים זה עם חרא (אני צינית).
השבוע הייתי אצל המוסכניק בפעם הראשונה בחיי, נשבעת לכם שאין בורה ממני בכל מה שקשור במכוניות והעסק הזה, למדתי כל כך הרבה, למדתי איך פותחים את מכסה המנוע, איפה ממלאים מים ושמן, מה זה ווקס ופוליש, ועל הדרך למדתי קצת על החגים של הערבים, כמה מפגר זה נשמע לכם חזרתי הביתה מרוצה ומחויכת. אני חושבת שמכל אדם שפוגשים איפשהו בחיים אפשר ללמוד המון, לשים תווית של "טיפש" או "הוא לא לרמה שלי" זה פשוט לא חכם, והמטרה היא להיות חכמים.
אני לומדת מהכל, מסרטים וספרים, מכשלונות רבים שעוברים עליי, ממוזיקה ומכתיבה. הלוואי שגם ממני לומדים, חברים שלי מהעבודה, חברים שלי מהבית. המשפחה שלי. אני רוצה שילדיי ידעו שממני אפשר ללמוד הכל ובעיקר יקבלו ממני עצות לחיים אני גם רוצה שהם יזכרו שהפסיפס שממנו אני בנויה הוא רב גווני ורחב, שלמדתי מהמון סוגים של אנשים.
גם תקופות קשות בחיים לימדו אותי המון, הכניסה לדכדוך והיציאה ממנו ובעיקר הדרך והקושי שליוו אותי כשניסיתי לעלות למעלה. הפרידות, השינויים בחיים. האכזבות שלי, בעיקר מעצמי כשניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי. התאכזבתי ולמדתי להבא. מתי הבנתי שמכולם ניתן ללמוד? כשאמרתי לעצמי "תנסי להפתח לכולם לשבוע אחד ונראה מה יצא" באותו השבוע הייתי בהקשבה מלאה ללקוחות שלי, לכל החברים שלי, לסיפורים של המשפחה שלי. למדתי המון. אחי הקטן בן ה15 הצליח ללמד אותי דברים שלא ידעתי קודם, לקוחות שלי שהרחיבו את המידע שלי פי אלף ואפילו הטבחים אצלנו במסעדה שמי דה פאק האמין שאלמד מהם משהו?
האנשים בדרך שהצילו אותי מעצמי מהם למדתי הכי הרבה. כשעוד הייתי ילדה מטומטמת ונאיבית שפחדה לחשוף את המגרעות שלה, שלא ידעה להגיב לחיים ובעיקר הילדה שנפלה כל הזמן, היו למזלי אנשים לצידי שהצילו אותי, מהם למדתי הכי הרבה.
ללא ספק החיים לא קלים אבל צריך לחיות ולהגיע לנקודת הסוף, לזקנה שלמים עם עצמנו, בטוחים בדרך שעברנו מבלי להתחרט. ללכת מהעולם הזה באהבה, גם לאנשים השונים מאיתנו ולזכור תמיד שמכולם לומדים.
//דליה מחטין