שתי אצבעות ב-וי ליד הפה. לכווץ שפתיים. להוציא ישבן. חזה מורם. ו… בול!
ההיא עם האוזניות ממשיכה לצלם את הספק טינייג'רית ספק מתיימרת להיות בחורה. זו משועממת להחריד וזו בחוסר טקט משעשע ממשיכה להתעקש ולשעמם את חברתה. עוד פוזה לימין ועוד אחת לשמאל, והיא שנייה רצה מהר להרטיב את השיער – כדי שיראה יותר סקסי כמובן. ברקע שירי מסיבות בפול ווליום. את נזכרת בתקופת התיכון, איך כולם הרגישו את עצמם על גג העולם. בלתי מנוצחים. מלכים כל יום וכל היום. את קצת מתגעגעת להיות בחוסר מודעות. רוצה להרגיש שוב בלתי מנוצחת לכמה רגעים.
השמש שוטפת את עורך הלבנבן והחיוור. את מורחת עוד שכבה לבנה. העיקר לא שוב להישרף. לידך חברה שלך שוכבת על הבטן ולא מפסיקה לצחוק. שתינו מסכמות שהאירוע שמתרחש לנו קרוב מידי לזווית העין פשוט מגוחך. אנחנו פוצחות בשיחה על הנוער של היום, והחינוך, והחברה, והדרישות החברתיות הבלתי אפשריות. על שימור סטטוס קוו של מה יפה ומה מכוער, מה אסור ומה מותר, מה אין ומה אווט, ועוד כל מיני ביקורות מעט מוגזמות.
את מחליטה להצטנן בתוך הים. קמה וממלאה את חברתך בחול שהיא העדיפה שיישאר על הקרקע. היא אפילו לא מעקמת פרצוף. גם אם את קצת שלומפרית כשאת קמה, היא עדיין אוהבת אותך ככה.
המים קפואים אבל את נחושה להירטב. אז את נרטבת. כמה פשוט – רוצה, מחליטה, עושה. חוזרת ומתיישבת לידה. כמובן ששוב את מעיפה קצת חול, כי גם כשאת מתיישבת את שלומפרית, וזה בסדר.
הטינייג'ריות לידנו מתעייפות ונשכבות על המגבות שלהן, בפוזה סקסית כמובן. אנחנו שוב צוחקות. ההיא עם האוזניות לא מספיקה למצמץ וכבר מאבדת את עצמה לגמרי בתוך הסלפי שחברתה כופה עליה באובססיביות. רק לפרוטוקול – המחזה נמשך באופן רציף למעלה מחצי שעה.
עוד כמה חברים מצטרפים אלינו. קליל ונחמד. כמה כיף לך עם הרעש הזה של הים. אפילו המטקות והכדורים המתפספסים זורמים לך בטוב. כמו שאומרים – הכל פשוט משתלב בהרמוניה פנטסטית.
את מתנתקת מהשיחה לעולם פרטי אחר. זה קורה לך לעיתים קרובות ואת כבר בסדר עם זה. בבועה שלך את חושבת על הקיץ שעבר ומציירת לך במכחול דק את הקיץ הקרב. הקיץ הזה את שוב תוכלי לאפשר. את שוב תתרגשי מהדברים הקטנים, את תחיי לך בשלווה ואהבה עם עצמך ועם העולם. הקיץ הזה את תרפי, ותיצרי ותפרחי. את תעשי רק מה שאת אוהבת ורק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב. בלי דין וחשבון לאף אחד, בלי שום סטטוס ושום קוו. ובעיקר עם הרבה שמש וים.
אחרי כמה זמן את חוזרת. נחמד לך לחלום בהקיץ לפעמים, בעיקר כשאלו חלומות נעימים. את אוהבת דברים שעושים לך נעים, ואנשים שעושים לך נעים, ובכלל – נעים לך כשנעים, כי זה בול במידה ובול בזמן. ונעים לא דורש ממך להתמודד עם קיצון לכאן או לכאן. ואת אוהבת לפעמים כשזה לא קיצוני. כשזה פשוט שם.
חברתי ואני מחליטות שהולכים לאכול. אם לדייק, אני מחליטה שאני רעבה ומצליחה בשכנוע לא בוטה מידי לגרור גם אותה. חומוס משוושה היר וי קאם. בדרכנו אני מרגישה את ערמות החול שהצטברו לי בתחתונים ובחזייה של הבגד ים ושוב צוחקת. אנחנו מזמינות חומוס וסלט ומנגבות עם חריף, שום והרבה בצל. ככה אנחנו וזה מה שיש. מקשקשות על הא ודה ועוד קצת הא ודה, ואז מקשקשות גם על כמה כיף שתמיד יש לנו על מה לקשקש.
אני רוצה להצליח ללכוד אתה'נעים' הזה בתוך משהו ממשי, כזה שאפשר לגעת בו מקרוב, שלא מסתמך רק על הזיכרונות. המלצרית עוזבת את השולחן העמוס ואני בחשאי שולפת את האיפון, מפעילה את המצלמה, ובלי שאף אחד שם לב – מבצעת סלפי בלתי מנוצח לשתינו.
//שקד שפי