הייתי אתמול בים, המקום שבשבילי תמיד סימל את החופש המושלם. לא רחוק ממנו ישבה בחורה עם קעקוע ענק על הזרוע. הקעקוע הזה זעק freedom לכל הסביבה ולא הותיר שום ספק בקשר לאותה הבחורה הנועזת שכנראה הסתירה בתוך בגד הים זוג ביצים של גבר. השקיעה שגם היא מסמלת עבורי את חופש הרוח והנשמה, הייתה מרהיבה וגרמה לי להרהר לגבי המשמעויות שאנחנו כחברה ואני כאחת היצירות שלה, מעניקים למושג חופש.
הרהרתי לגבי המשמעות הרבה שאנחנו מעניקים למילה חופש ולשאיפה שלנו לשמור עליו בצורה קנאית עד כדי אבסורד כאילו המוח שלנו רובץ קבוע בתוך איזה תא נעול. הרהרתי גם על הצורך המופגן שלנו להציג את עצמנו כאנשים שאוהבים/חייבים/לא יכולים בלי החופש הזה כדי שחס וחלילה לא יראו בנו תלותיים או בעלי יכולת לפתח איזה רגש/רצון/תכונה שתמנע מאדם אחר את החופש.
אז מה הוא באמת החופש שכולנו כל כך כמהים לו מאז יציאתנו מהמצרים?
האם זהו החופש לאהוב? אם כן אז היו לי אהבות בחיים אבל אז תמיד פחדתי לאבד אותן או את עצמי בתוכן והמשכתי לחפש את החופש.
האם זה החופש מהצורך לעבוד? אם כן אז ניסיתי גם את זה ובמהלך כמה חודשים פשוט לא עבדתי אבל אז… הרגשתי נורא מוזר כי העולם כולו עבד סביבי ואני הייתי הפרזיטית שהייתה צריכה כל הזמן להסביר ולתרץ את עצמה.
חופש מיני אולי? גם אותו חוויתי כאשר הרשתי לעצמי לצלול לתוך חיי ההוללות התל אביביים אבל אז הנשמה שלי התחילה לחפש אהבה ובגלל שלא מצאתי אותה הייתי אומללה נורא ובכלל לא חשתי בשחרור או בחופש.
חופש לנסוע לחו”ל כמה שאני רוצה? אולי, אבל כשהיה לי אותו לא ראיתי בזה חופש, אלא תמיד דווקא צורך עז.
האם זהו החופש לעסוק במה שאוהבים באמת? אז הנה, זה מה שאני עושה ועוד מהבית ובוודאי לא תאמינו אבל אין אצלי דבר כזה שנ"צ או יום חופש לא מתוכנן.
חופש לעשות מה שבא לך אולי? אולי אבל כשהרגשתי שיש לי אותו תמיד היה לי חשוב נורא מה כולם חושבים עליי כשאני עושה את מה שבזין שלי.
חופש להתלבש איך שבא לי ולהיות נטול מסכות? גם בחופש הזה התנסיתי ושנאתי אז את כל המראות ואת הבחורות היפות עם החוטיני בים.
יכול להיות שמדובר על חופש לראות כל יום את השקיעה בים? יתכן אבל כשעשיתי את זה, ישבתי ובהיתי לא על השקיעה, אלא על הקוביות של הגברים והצלולית של הנשים שסביבי תוך כדי שאני משווה למה שיש לי או אין לי.
חופש כלכלי אולי? תאמינו או לא, אבל אין דבר כזה, כי גם כשמרוויחים חמשת אלפים וגם כשמרוויחים מאה אלף בחודש, משהו תמיד עדיין קצת חסר.
אז הנה, הגעתי כבר לסוף הפוסט ועדיין לא עניתי על השאלה מהו "החופש" הזה שכולנו כל כך אוהבים ורוצים שיהיה לנו כף גדושה ממנו כי חופש הוא דבר חלקלק וכנראה שמדובר בסך הכול על עניין של סטייט אוף מיינד.
זה אולי ישמע כמו סיסמה או קלישאה מתנשאת אבל היום, בעומק ליבי אני בטוחה שכדי לחוש את החופש האמיתי, אני צריכה להשתחרר מהעבר, להניח בצד את האגו ולהגיד אני יכולה לוותר עליו, על החופש. מתוך ההסכמה הזו תצמח תחושת חופש אמיתית חסרת גבולות פחדים ועקבות. בקיצור, אם לא הבנתם החופש האמיתי הוא החופש מה"עצמי" שלנו. שימו אותו במגירה הכי רחוקה ותראו איך מייד תרגישו שחוויתם על בשרכם את השחרור מהעבדות היום יומית.
//לין לוי
אהבתם את הפוסט? פרגנו – עשו לו לייק. הפוסט עם כמות הלייקים הגדולה ביותר יזכה את הכותב במארז יינות חגיגי לחג – מתנת יקב רמת הגולן.