חופשיה ומשוחררת

חג הפסח ממשמש ובא ולא רק בני ישראל יצאו ממצרים לחופשי, גם אני. הרגע שלי התרחש אי שם בשנת 2009.

בשנה זאת כבר סיימתי את השירות הלאומי והתחלתי לעבוד באורנג', שם הכרתי את סיוון שלימים הפכה להיות חברת נפש. בשנה הזאת גם התמודדתי עם זוגיות-לא זוגיות לא קלה, שעד היום לפעמים מלווה אותי במחשבות.

באחת מנסיעותינו הביתה, סיוון ואני דיברנו, כשבכל שנייה פנויה היא דיברה על כמה שהיא אוהבת את עצמה. אני, שמעולם לא אהבתי את עצמי יותר מדיי ולתקופות לא אהבתי את עצמי בכלל, נדהמתי. לא הצלחתי להבין איך אדם מסוגל להעריץ את עצמו, במיוחד לאור העובדה שאני חשבתי אז שהיא מעצבנת בטירוף.

עם הזמן סיוון ואני הפכנו לחברות טובות והיא סיפרה לי שעשתה סדנה להתפתחות אישית שנקראת אאוטלוק. ולא, זאת לא סדנה שבה לומדים לנהל יומן. לדבריה, היא הפכה אדם חדש – הביטחון העצמי שלה המריא לשמיים ועל הדרך היא גם הצליחה להיפטר מכל מני מועקות. התפוצצתי מצחוק ביני לביני. מה יש לאדם שפוי לחפש בין חבורת תמהוניים שאוהבים לחבק אנשים זרים?

הבחור המבולבל שהיה בחיי שיגע לי את המחשבות – להשאר או ללכת? שנתיים שהוא לא הצליח להחליט. לסובבים אותי, שכבר נמאס היה מלשמוע את שמו של המבולבל בליווי בכי על מר גורלי האכזר, כבר לא ידעו מה לעשות איתי, ביניהם סיוון שהחליטה שיש לה מטרה חדשה בחיים: לשכנע אותי לעבור את הסדנה.

"את תשכחי את השם שלו, הוא לא יכביד עלייך יותר. את תהיי אדם חדש, שאוהב את עצמו", סיוון אמרה ואני שוב צחקתי מבפנים. רציתי להכיר את הקוסם שיצליח להעלים מהראש שלי את שמלת הכלה ושלושת הילדים שדמיינתי.

במשך שנה וחצי החפירות של סיוון על הסדנה התגברו והתגברו, עד שנשבר לי ממנה והייתי מוכנה ללכת, רק כדי שתסתום את הפה.

ברעידות נכנסתי לאולם גדול בחוות הנוער בירושלים. פחדתי לשכוח את השם שלו. בסופו של דבר, היו אלה ארבעה ימים של טירוף ושל כיף. הסדנה הזאת פתחה בי מגירות נסתרות עם שלדים חבויים והשאירה לי טעם של עוד. החוויה הייתה כל-כך מדהימה, שלא התלבטתי לרגע ובסיום הסדנה מיד נרשמתי לסדנת ההמשך – האסנס שמה.

חודשיים חלפו והאסנס הגיע. מהות בעברית, וכשמה כן היא. התרגילים המיוחדים, התובנות שמספקים מנחי הסדנה והחברים שהכרתי, גרמו לי לצאת בתחושה שהאוורסט קטן עליי ושסוף סוף אני יודעת מי אני ומה לעזאזל אני רוצה. חוויתי תחושות שלא הרגשתי שנים: צחקתי, כעסתי, בכיתי, התרגשתי, חשפתי, השתוללתי, התבגרתי והתגברתי. הרגשתי כאילו ביליתי ארבעה ימים במכונת כביסה שטלטלה לי את החיים, אבל יצאתי נקייה מכל כתם שצבע את חיי.

קיבלתי כלים שעזרו לי להכיר ולטפל במגרעות שלי, החל מביטחון עצמי בגובה תחת פניי הים וכלה בהתמודדות עם אותה אהבה שקרעה לי את הלב, ופתאום הצלחתי להבין איך סיוון הרשתה לעצמה לדבר על עצמה בכזאת הערצה.

אחרי האסנס עוד הייתי בקשר עם הבחור ונתתי לעצמי ליפול לרגליו פעם אחר פעם, אבל בשונה מהאורלי של לפני הסדנה, הייתי מודעת לכך שאני עושה את זה לעצמי ושאני לא יכולה להאשים אף אחד. גם לא אותו.

מה שנפלא בסיפור הזה הוא שבסופו של דבר, לא פגשתי אף קוסם שהעלים את שמלת הכלה מהראש שלי אבל עם הזמן הפנמתי שהקוסמת היא אני. אני יכולה לדמות את האסנס לסמרטוט פלא, שבעזרתו את מנקה את החלון פנימה ואת לפתע יכולה לראות את הדברים כמו שהם באמת. כן, גם את זה שאת לפעמים אפילו יפה.

אחרי הסדנאות הבנתי שאני זאת שלוחצת על הגז של מכונית חיי. אני זאת שנשארת ויש לי את האפשרות לבחור ללכת.

אז הלכתי. אחרי תהליך ארוך ומייגע עם עצמי, הלכתי.

בחדר שאת מראהו לעולם לא אוכל לשכוח, מלא באנשים זרים שחיבקתי חזק ומהלב, נולדתי מחדש. כמו שאומר מוקי: "אור גדול עלה מתוך החושך" ואני סוף-סוף יצאתי לחופשי מעצמי.

//אורלי נמט

אהבתם את הפוסט? פרגנו – עשו לו לייק. הפוסט עם כמות הלייקים הגדולה ביותר יזכה את הכותב במארז יינות חגיגי לחג – מתנת יקב רמת הגולן.