מעשה בלקוחה שהזמינה אורנג'דה, משקה הידוע אצלנו, הדור הצעיר, כפאנטה. משקה שסר חינו מימים ימימה כך שכיום רוב בתי העסק לא רוכשים את המוצר מהספק. בעידן של מודעות גבוהה לבריאות ולצבעי מאכל, הרי שמיץ התפוזים הטבעי הוא תחליף עדיף מכל הבחינות. כך נוצרה לה אי הבנה בין-דורית והלקוחה קיבלה מיץ תפוזים (שאגב, אצלנו לא טבעי). היא תהתה לפשר הדבר והסבירה לי את מבוקשה. החיוך הסמוי שחבוי אצלי בראש נפער וחשף שיניים צחות. המשקה הוחלף והלקוחה באה על סיפוקה.
ועכשיו על הסכנה שבתפוזים. את המכשיר הראשון שלי בגיל הנעורים רכשתי מחברת אורנג'. מאז חלף יותר מעשור בו רכשתי עוד כשני מכשירים. שדרוג, אם תלחצו על מקש 1. אין מה לעשות, עם קידמת הטכנולוגיה חבל להישאר מאחור. אז כרגע אני עם גלקסי 2, או גלקסי ass2, כפי שאני אוהב לכנותו בשל התקלות החוזרות ונשנות. ידוע לי כי ככל שהמכשיר יותר "חכם", כך עולה הסבירות ליותר תקלות "חכמות". כפולני אדוק, שילמתי על ביטוח המכשיר מתוך ידיעה שאין מנוס מתקלות כשיושבים לבד. בפינה. בחושך. כמובן שהתקלות לא בוששו מלהגיע. אם זו הסוללה שמתעלפת אחרי שש שעות בלבד, או המסך שעיניו חשכו, או שיחה שנקטעה באיבה וכהנה וכהנה. זה המקום להודות שאני סוג של טכנופוב. "סוג של" כי מעבר לבורות הטכנולוגית שלי, אני חושש שמא המכשירים בסביבתי עוינים כלפיי. אנחנו לא משדרים על אותו גל. סבלנותי להבין אותם היא מזערית והם עושים לי דווקא. אז אני משתלב לאטי בחיים הטכניים שלנו. מכיר פעולות בסיסיות וקצת. יש לי בן דוד שהוא גאון מחשבים. התקין לי את כל התוכנות במחשב הנייד שלי. מדהימה אותי השפה השונה הזו ביני לבינו. כדי להסביר לי מונחים מהעולם שלו הוא משתמש בדימויים מהעולם שלי. עולם השפה בעיקר. למה להשתמש באנגלית פסיכומטרית גבוהה אם אפשר לדבר בעברית צחה? עברי, דבר עברית. הוא נוזף בי כל הזמן שאני הורס את המחשב שלי ואני, כמו ילד קטן עם עיני עגל, מסביר שבסך הכל לחצתי ok. איך אני אמור לדעת שהציעו להתקין לי תוכנה מזיקה? בסך הכל נכנסתי לצפייה ישירה. כן.
9Rooms
סטיתי לחלוטין מהנושא. חברת אורנג' הפכה עם השנים לאויבת מספר אחת שלי. על כל תקלה במכשיר הוא נשלח למעבדה. והיו הרבה תקלות. ושם, בחדר האינטימי הזה, כש"טובי המוחות" של החברה לבושים בחלוקים לבנים, הוא עבר איפוס הגדרות. שוב. ושוב. ושוב. התקלות לא שככו. גם אני לא שכחתי. כך, לפני כמה ימים עברתי לגולן טלקום. האמת? ציפיתי להרגיש משוחרר. ציפיתי לשמוח לאידה של אורנג' על שאיבדה לקוח נאמן כמוני. רציתי להתקשר ולצעוק על נציגים, סתם כי אין לי מה להפסיד. אבל אני לא מרגיש כלום. אז עברתי חברה. אז אין יותר אורנג' בחיי. בסדר. ואז חולפות אל מול עיני שעות ההמתנה הרבות לשיחות בהן צעקתי, כעסתי ורטנתי על כל מה שלא בסדר בחברה. בדיעבד, ברור לי שהנציג הוא רק נציג. אבל כנותן שירות, אתה יודע שלפעמים גם אתה צריך לספוג מהלומות מהלקוח. אז זהו, תם ונשלם סיפור אורנג'. חשבונית אחרונה צריכה להגיע ואני חופשי ומאושר. לצערי, אני בלי ביטוח על מכשיר חולני, אולי גוסס. שנינו מבוגרים ועייפים מדי למשחקי אגו. אני חושב שהגעתי איתו להבנה שאני לא אאפס לו שוב את ההגדרות בתנאי שהוא יתנהג בהתאם. או שפשוט אלחץ על הספרה 1. עד התקלה הבאה. //אהוד דז'ובס אהבתם את הפוסט? פרגנו – עשו לו לייק. הפוסט עם כמות הלייקים הגדולה ביותר יזכה את הכותב במארז יינות חגיגי לחג – מתנת יקב רמת הגולן.