מעניין מה אתם חושבים עכשיו ומה תחשבו בסוף. לפתוח ראשים לסגור חגורות ולאכול את זה רק איך שבא לכם. כי זאת הדרך הכי מעניינת. פוסט ראשון והרבה אנרגיות.
האירוניה שבכתיבה מלווה אותי מגיל קטן, היא נובעת מהעובדה שאני בקושי קורא, הספר היחיד שסיימתי בחיי היה "ההוביט" וגם הוא העביר אותי מסכת קריאה של שלושה חודשים, מה שגורם לי לכתוב בחוסר ודאות בקשר למקומי בליגת הכותבים ובאיזה סגנון אני כותב בכלל, האמת שאני אוהב את זה, אני חושב שדוגמאות הם אויב היצירתיות וכל קריאה הכי סתמית של פרוט החומרים במטהר אויר בשירותים מרגילים אותנו לצורת כתיבה מסוימת.
אז למה מלכתחילה!? למה להוציא ממני מחשבות בצורות מוזרות שמסתדרות על דף בדרכן הבנאלית והמשעממת? למה שמישהו יקרא את מה שיש לי לומר ועוד מבלי להכיר אותי? מה התועלת? התועלת היא שלי והיא לא תושלם עד שלא תחזירו לי משהו בחזרה, כי אנחנו אומנים, ואנחנו חיים על אנרגיות. אתה אומן לא כי אתה פסל או צייר או זמר, אתה אומן כי יש לך משהו לומר, כי אתה רוצה שהוא יראה את הצדדים הכי אישיים שלך, כי מבחינתך הם מיצגים את מי שאתה בעולם, אתה אומן כי אתה גם לא שולט בזה, וידוי מרוח על קנבס או על מחברת שורות משחררת בך יותר אדרנלין מקפיצת באנג'י.
אתה מפחד מכל תגובה ומצפה לה. אתה אומן כי אתה אמיתי למרות שזה עולה לך ביוקר. אתה באמת אומן כשבנאדם אחד עצר להסתכל.
אז מה (וזה) מצפה לכם איתי?! הרבה שערות מכל מיני צבעים מוזרים נארגים לרסטות על ראש של אפרוח שמתרחץ בלבה באמצע שינקין. אני לא חושב שיכולתי לתאר את זה יותר טוב מזה! בלי מוסכמות ועם הרבה שאלות אנחנו הולכים להתפזר ביחד כמו "קולולוש*" של גולות! וכשכל אחד פוגע בשני עם האנרגיות האלה אנחנו יכולים רק להכפיל* את עצמנו ולקבל זוויות אחרות, אפילו על הדברים שנמצאים איתנו כל החיים, איזה כיף זה.
מעניין אם תולעת ספרים שנדבקת בחיידק הכתיבה מצליחה לכתוב משהו או שבהפסקת צהרים היא אוכלת הכל וצריכה להתחיל מהתחלה. מי המציא את החיות האלה ושייך אליהן את התחביבים הללו. איך זה שגם בתור כותב אני מרגיש שאני מחוייב למוסכמות מוזרות בעלות זקן כשבעצם באתי לחדש. ופה אני נזרק חזרה לשאלת הכותרת. הרי כולם כותבים על הכל , לפעמים זה מרגיש כמו שיר מזרחי בעל אותה עלילה במילים אחרות. זאת לא המטרה שלי, אני לא כותב כדי לכתוב יפה, אני עושה את זה כדי להוציא מעצמי את המחשבות הכי משונות שלי ולהסתכל עליהן כשהן בחוץ שוכבות שם על הדף. לשנוא אותן ולהתפלא שמישהו אחר מראה לי אותן מנקודת המבט שלו.
אני מקווה שהכתיבה שלי לא תשב לכם ביחד עם כתבות אחרות בסלסלת "עיתוני השירותים"* במח, אלא תתפתח אצלכם למחשבה משלכם, שתזוזו ותתפתחו ותטילו ספק. כי רק ככה נגיע אחד אל השני… "מי בכלל ירצה לקרוא את זה?!.. איזה משעמם זה" (חמש דקות אחרי שסיימתי)
מתוך מילון : "עברי-אור"
מלכתחילה – מילה שבלי לשם לב מחייבת אותנו להבין שאי-אפשר להתחיל "מלבסופה", אבל זה כבר סיפור אחר.
קולולוש – כשילדים ומנהגים פגאנים נפגשים ביחד.
להכפיל בנאדם – כשמישהו גורם לך להיות הרבה יותר אתה, הוא מכפיל אותך.
עיתוני שירותים – כשהעיתון של שבת עושה חלטורות באמצע שבוע. כי צריך להתפרנס איכשהו.
צילום: (visualphotos.com)
//אור בכר