11 שנים עברו מאז שעזבתי את בית הורי בפרדסיה, יישוב נחמד הממוקם לאורך כביש 4 – הכביש שחיבר בין כולם, הכביש שהביא אותנו קרוב לים. ילדונת בת 20 שרוצה לראות את העולם שמחוץ לבועת לב שרון/ עמק חפר. בכל פעם שאני מבקרת בבית אני חושבת על מה זה אומר לגדול באזור כזה?
גדלתי באזור בו המקום הכי נחשב היה בית קפה קטן וחנוק בתחנת דלק. סגאפרדו, או סגא כפי שהיינו נוהגים לומר. היום הסגא עבר מתיחת פנים. זכיתי למלצר בבית הקפה אחרי החידוש וגם להיות מפוטרת, כי עניתי לטלפון שליד הקופה "סגא שלום" במקום סגאפרדו. לכי תסבירי לבעלים שכולם קוראים לזה סגא, אבל הוא לא מהאזור. הוא לא יבין, הוא בסך הכל הבעלים של המקום.
להיות נערה שהתבגרה בלב שרון/ עמק חפר זה ללמוד בתיכון דרור, אבל לחלום על חבר מתיכון רופין. להיות בנוער העובד והלומד ומבפנים, לרצות שכבר יאחדו את התנועה עם בני המושבים.
פרדסיה, המקום היחידי בארץ שמצליח לשלב בין אווירת שלווה ממסטלת בסגנון בוב מארלי לבין סאחיות קפדנית של "העלייה האשכנזית" או פליטי רעננה-נתניה, כפי שהיה נהוג לכנות את החדשים (אני ועוד כמה אנשים מוכרים ביניהם).
רישיון הנהיגה נועד בשביל לנסוע לים, להחנות בקניון M הדרך וללכת לחוף ברגל רק בשביל לא לשלם חנייה. למי שהיה מזל (חבר) מבית ינאי, הצליח לחסוך בהליכה ובעלויות. פעם היה לי סידור כזה, אבל עם הזמן כבר עברנו לחוף יותר מבודד ופראי. ההברזות מבית הספר נועדו רק בשביל להתאפר בניו פארם שבקניון "דרורים", לאכול מוקפץ תאילנדי, אחר כך לקפוץ לחבר במושב בני דרור ולחזור הישר להסעה לפרדסיה.
היום אזור לב שרון/עמק חפר נהיה כמו רחוב אחד ארוך בתל אביב, אבל רק מפוזר. המון בתי קפה ומסעדות כך שלא צריך להסתפק בבית הקפה בתחנת הדלק. ובכלל, אחרי כמה שנים בת"א, כשאני באה לבקר, אני כבר מעדיפה לצאת לטייל בין הפרדסים שבאזור, רגע לפני שיהפכו לנדל"ן חם ועוד שכונה חדשה תבנה בין פרדסיה-צורן או לכיוון כפר יונה.
ואני אהבתי אז לנסוע על דרכי עפר ולהרגיש שזו הדרך הכי טובה שמובילה אותי הביתה.
// טל גטרייטמן
הפוסט לב שרון/עמק חפר הופיע ראשון במה וזה