לפני כמה חודשים, כשהגעתי לפתיחה של התערוכה שאני ואחי וכמה חברים מוכשרים מציגים בה, לשנייה הלב שלי קפץ. פתאום, ההבנה שהציורים שלי, שמבטאים כל כך הרבה מתוך העולם שלי, מוצגים כך אל מול כל מי שרק עובר שם. שופטים אותי ומפשיטים אותי ושונאים אותי ואוהבים אותי ואדישים אליי. להיות חשופה, ולא מאחורי מסך. עם תמונות מחמיאות וחיוכים מזויפים. זו אני תלויה שם על הקיר, הקיר הממשי, לשם שינוי ולא בפייסבוק.
היום אני מציגה בחיפה, בכרמל צרפתי. אז הצגתי בירושלים וטרם לכן בשני מקומות שונים בחיפה ובטבעון. אולי בפעם הבאה תל-אביב, ואז ניו יורק? ברלין? והנה עפתי והגזמתי, כמו שאני נוהגת לעשות.
חוץ מלפנטז ולרייר על עצמי, אני יודעת לעשות עוד דברים, כמו לחפש. עוד תגובה, עוד צילום, עוד רגע, עוד מחשבה, עוד משפט, שיניעו אותי לפעולה.ועודני ממשיכה לאסוף פיסות לחיי – להרוות את הצמא התמידי שקיים בטיפוס הנצחי לעוד פסגה דמיונית. לצייר יותר טוב, לכתוב מעניין יותר, לשיר יותר מיוחד, להקשיב.
יש לי שלל כישרונות באמתחתי, ולאחרונה גיליתי כישרון חדש – לשבור כוסות. זה כמובן קורה בלי כוונה תחילה, אבל בגלל הכמות והאיכות, אני לא יכולה להתעלם יותר מהכישרון החבוי שפורץ. כשאני שותפת כלים אני שוברת לפחות כוס אחת. לפעמים גם כשאני סתם מסדרת את הבית או הולכת לתומי, אפיל כוס ואשבור. נראה לי שהכוסות והספלים במטבח משקשקים כשאני נכנסת וזו דרך נוספת שלהם להישבר. שופוני ואני הגענו למצב שאין איך לשתות קפה בבית. אז קניתי שלושה ספלים חדשים בשבוע שעבר, אחד הספקתי לשבור ואת השני לסדוק. זה בהחלט כישרון.
יש לי תחושה שאלוהי הקוסמוס שולח לי מסרים בפעולה הזו.
ואם אתם רוצים את המסר שחור על גבי לבן, תכתבו בגוגל – לשבור את הכוס, שבירת כוס או כמעט כל הטיה של המילים הללו, תגיעו למסר אחד חד משמעי – מנהג שבירת הכוס בחתונה.
עכשיו, אני אומרת, לא יכולת למצוא זוג סטרייטים שצריכים את המסר הזה?? אני לא יכולה להתחתן! אז זה סתם מעצבן. סבבה, הבנתי את המסר. רוצה שאלחם בשביל הזכויות? כי אני טיפוס כזה שנלחם. אז צר לי לאכזב אותך חבוב, אני לא הולכת להלחם בשביל להתחתן. אני לא צריכה את הטקס בשביל לדעת כמה אני אוהבת. זה כמובן יכול להיות נחמד. אבל עד שזה לא אפשרי בארץ, אין טעם. כי גם אם אתחתן בחו"ל הפרוצדורה עד שאקבל איזו שהיא זכות שיש לזוגות נשואים היא נצחית. אז הקוסמוס יכול להמשיך לצחוק עליי כמה שהוא רוצה. ואני אמשיך לשבור כוסות כמחאה שקטה. כוסות – ראו הוזהרתן!
ואם בכישרונות עסקינן , יכול להיות שאני סופרת? (בלי ספק מעדיפה את המילה באנגלית writer)
מכיתה ד' אני כותבת יומנים. ובעבר הייתי כותבת סיפורים קצרים, מעולם לא חשבתי על זה, עד שהגעתי למה וזה וליד תגובות של כותבים שונים כתוב writer at MAVEZE . גם אני כותבת במה וזה. ולא סתם! במחשב כתבתי למעלה מ16,000 מילים. אז…גם אני?? כי אנשים נכנסים ומגיבים ומשקיעים מזמנם. ונרשמים לקרוא אותי כל פעם מחדש, ומרצים אומרים שקראו, וחברים מתקשרים לשתף, אז כנראה שכן. כל זה ורק עכשיו התחוור לי שיש לי כישרון בכתיבה. אני תוהה איך זה קורה כשאני קוראת ספר אחד בשנה בממוצע?
//טל עוז