כבר מהגן אתם מבינים מה כל צבע מסמל. צהוב הוא השמש בשמיים, אדום הוא תות, ירוק הוא דשא בגן שעשועים. כשאתם מתבגרים הצבעים מקבלים משמעות אחרת. צהוב הוא בית"ר, אדום הופך מקינוח לאהבה, ירוק זאת מפלצת קנאה שלפעמים אוכלת אתכם. מכל הצבעים אתם משאירים את האפור מיותם. לבן הופך מהחלבון לחתונה, שחור הופך מחושך לדיכאון, ובניהם נשאר האפור, עדיין חסר חשיבות ואופי.
נפגשתם כמה פעמים. את מתעוררת והוא מציע לך קפה, עוד כמה רגעים של חיוך לפני שתפתחו את הדלת ותצאו לכאוס הפרטי שלכם. הוא לא יודע אפילו חצי ממה שעובר לך בראש. היא לא יודעת כמה עיצבנו אותך בעבודה יום לפני, וזה בסדר. בוקר אחד אתם מסתמסים על איך היא נפלה מהמיטה אתמול כי שתיתם יותר מדי, על איך רקדתם בלי בגדים כמו שני ילדים, וכל אחד מכם ראה כוכבים בצבעים אחרים כשנפלתם אל המזרון. היא מצחיקה אותך עם שאלות מפגרות, למי אכפת כמה סתימות יש לך בפה? אתה מספר לה על הסטיות הכי חשוכות שלך, והיא לא חוששת מחרדת ביצוע.
אתם הולכים צמודים, לפעמים מחזיקים ידיים, לפעמים רצים קדימה כדי לראות מי מנצח ומי מפסיד. אתם לא מותחים גבולות בסדין, לא מגדירים תנוחות שינה, כריות, כיבוש שמיכות. היא אומרת את כל מה שהיא חושבת. חושבת קרוב; על איך הכתף שלך נוחה ככה, שהקפה מתוק מדי, שהיא כרגע עלתה במדרגות ולא ספרה אותן באובססיה, שהידיים שלך קרות חמות מתחת לחולצה. אתה חושב שמברשת השיניים שלה יותר טעימה משלך, שהיא ניראת הכי טוב כשאתה עושה ממנה מומיה מנייר טואלט, שהיא צריכה להסתכל לך בעיניים דווקא כשהיא צוחקת, ולא להסתיר את הפה עם הידיים, כי ככה אתה רואה שכיף לה איתך. זה מה שחשוב, שכיף לה איתך, גם אם היא מציירת לבבות אפורים עם עיפרון על הקיר שלך.
היא מאכילה חתול אפור בכניסה לבניין שלך, אתם קוראים לו על שם הבחור המוזר מה-AMPM שמציע לכם ללכת לתחנה המרכזית לקנות קצת כנפיים, למרות שנראה שאתם "גם ככה עפים כשאתם יחד".
the_new_blondi@
הימים רצים על צג האייפון, ואתם עוד נפגשים. שוכבים על הדשא, מחפשים חיות אפורות בעננים, הולכים יחפים על האספלט בשעות שאנשים עושים ריסטרט לקראת היום הבא. הוא מספר לך שהחלומות שלו חסרי צבע, ואת יודעת שאת אוהבת אותו עכשיו, ואולי עוד חודש זה יעבור לך, אבל מחר אתם תקומו יחד באיטיות, תעברו לשכב על הספה, תשתו קפה של בוקר. את לא צריכה לתלות שלט באיילון שאת רוצה להתחתן איתו, אתה לא צריך לקחת אותה להורים, גם ככה יש רכילות אחרת שרצה עכשיו במשפחה. את לא תחשבי מחשבות לבנות- על טבעת, כלב, בית, ילד שיקרא על שם סבא שלו כי פעם אחת הוא סיפר לך שהיה קשור אליו. אתה לא תחשוב מחשבות שחורות – על איך תצטרך לצבוע את קיר הלבבות בלבן, על זה שאולי היא האישה האחרונה שאי פעם תספק, על מיגרנות ושגרה. אתם תחשבו על הפעם הבאה שתשנו יחד, על אי הוודאות שרק גורמת לכם להתקרב יותר, על כוס היין והג'וינט של אחרי, ואולי על איזה חצי כלב.
לבן זה אולי החתונה שתהיה לכם, שחור זה אולי הפרידה שתעברו. רק תזכרו שאפור זה הרגע הזה שאתם מסתכלים זה לזו בעיניים ויודעים שכאן אתם צריכים להיות עכשיו, כי הלב שלכם אדום נורא.
//טל חבושה