כמה מילים על העולם הגאה. כמה מילים בודדות, כי אני לא מכיר אותו כל כך טוב. מתוך בחירה. הסטריאוטיפים לחיים ארוכים הם אלו שגרמו לי להתבדל מן הקהילה הזו. "קהילה". עוד הגדרה כוללת לאנ-סטרייט. זו לא כלל הקהילה שמאיימת עלי כמו קבוצת ההומואים בה. לתל אביב יש דרישות קבלה גבוהות להומו מן המניין. אתה צריך להיות חטוב, למרוט שערות מהחזה או הישבן, להתלבש בהתאם, לדבר באינטונציה נשית ולהראות בטחון מוגזם. כן, יש שיגידו שגם אני נשאבתי לסטריאוטיפים על ההומואים, אבל אני נתקל בזה ביום יום. וזה מאיים עלי.
מעולם לא הייתי מטופח יתר על המידה. מבחינתי אני גבר שאוהב גברים. כאן זה נגמר. שאר עולמי הוא גברי לחלוטין. אני לא מתיימר לשום דבר אחר. בניגוד ל"קהילה" בתל אביב שמכילה דמויות רבות ומגוונות שכאילו יצאו מסרט פנטזיות (ולא בהכרח ארוטיות). יש משהו מגוחך באובר-אקטינג של הומו שרוצה לבלוט בעיר הגדולה. המחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא שכנראה הוא הגיע מעיר רחוקה מהמרכז, שם הוא לא זכה לתשומת לב גדולה. אז הוא נשאב לתוך הדמות הזו, אולי בעל כורחו, מתוך ידיעה שהיא מקנה לו את הזוהר על השטיח האדום. הבעיה מתחילה כשהבחור מנסה להפטר מהתחפושת אך התחפושת לא עוזבת אותו. אז הוא נשאר איתה כמה שנים עד שהיא מתחילה להצחין. מבחינתי, עדיף להיות עצמך הרחק מאור הזרקורים מאשר לגלם דמות שמספקת את הקהילה. אז שם אני נמצא. ללא זיקה לעולם הגאה. והאמת? משהו חסר לי.
כלומר, עם כל האהבה שלי לתיאטרון, אני לא מתכוון לגלם דמות, אבל הרצון להכיר איש טוב כרוך בטבילת רגליי בשטיח האדום. אז מה אני עושה? נכנס לאטרף ומחפש נואשות את הדבר הזה שכל ההומואים מחפשים שם. איך קוראים לזה? נו, הביחד הזה, כמו חיבוק שמתמשך, כמו הסם שזורם בעורקים, כמו לחלוק את האופי שלך עם אחר. נו, ברחה לי המילה. היא חלקלקה מדי לאתר גס שכזה. אז אני מביט בתמונות ובורר, כמו לעשות שופינג און-ליין. היום הכל אפשרי. מה מתחשק לי עכשיו? אני משכנע את עצמי שמספיק עם השוקולדים אבל לא מצליח לעמוד בפיתוי. זה ממש שם. רק להושיט את היד ולקחת. מי צריך מילה שגם ככה לא זוכרים אם אפשר להגיע לסיפוק מיידי? ככה מדי פעם אני נכנס לחנות ההומואים בשביל לקנות לחם וחלב ובסוף יוצא גם עם ביצים ושוקולד. זו הנגיסה הגסה שלי בעולם הגאה. את זה אני מכיר. את המקום בו אני יכול להסתתר מאחורי מסך מחשב ולשלוט באינטראקציות שלי. אני יודע שאני לא היחיד שחושב ומרגיש כך. ברור לי שפרופילים רבים באתר מגלמים את הדמות הפיקטיבית מתוך חוסר בטחון אנושי. זה עצוב ואנושי במקביל. ואז אני מקבל הודעה. מתרגש כמו ילדה קטנה עם קוקיות ביום הולדתה השלישי. חיזור. תחושת סיפוק מתפשטת בגוף. אני נכנס אל הכרטיס הזר ומתחיל לבדוק תמונות, גיל, גובה ותוכן. לרוב, ההודעה הראשונה תהיה ברכת שלום. אני מגיב בהתאם פלוס ומנסה להיות חמוד ולבבי.
אחרי כמה הודעות מגיע שלב התכלס. אתה בודק עם הזר אם הוא זוכר את המילה. "סקס", "עניין", ו-"לעכשיו" מנסות בכל כוחן להשתלט על כס המילה המלכה אבל הן נבלמות בהודעה הבאה. עוד מוצר פגום מיני רבים. עוד דמות שמשתלטת על הישות. משהו בי יודע שהרצון של הזר הוא אחר. הוא בסך הכל רוצה להשתלב. להיות חלק מהעדר. העדר אהבה.
//אהוד דז'ובס