שם החבורה: ליטל ציניים
מי בחבורה: בחבורה שלי יש שניים עשר חברים. כולם גברים, כולם ציניים, כולם דפוקים וכמעט כולנו נפגשנו במקום הקבוע שלנו בשביל הפוסט הזה. ואני אומר תודה שיש לנו רוב של רווקים כי אין לנו בית שמכיל עשרים וארבעה אנשים בערב אחד.
תפקידים בחבורה: הייתי מפרט על כל אחד ואחד אבל אין לי מספיק מילים לפוסט אז נסכם בזה שיש לנו: חתול, דוב, גמד, די ג'יי חולה מין, עציץ, אב הבית, ג'ינג'י קנדי, קיסר, קצין שמפיל דברים, פסל, דינוזאור, דיקטטור ועצלן.
איך הוקמה: הבסיס של החבורה זה החברים שלי מהתיכון. אבל הקבוצה הורחבה כאשר התחברנו לחבורה אחרת בשביל להפיק ליין מסיבות תל אביבי בשם "אוף – כי נמאס ממקומות אחרים". כל החברים ביחד עבדו על הליין הזה במשך שנה עד שהגענו ליעד של מסיבה עם אלף איש והשאר היסטוריה.
איפה נפגשים ומתי: בבית של החתול והדוב שזה כמו החתול והכלב רק יותר טוב. כמה פעמים בשבוע יש שם ישיבה ומי שפנוי פשוט מגיע.
קבוצת וואטסאפ "Poco cinicos" – תמונות וסרטונים מצחיקים וכמובן ניסיונות נואשים לקבוע תוכניות עד שמישהו מתייאש ומתחיל להתקשר אחד אחד.
עם החברים בצפון
רגע משמח: כמו כל שנה המסורת שלנו זה לצאת לחופשה של יומיים על חוף בצפון. השעה היתה בערך 12:00 בבוקר והשמש הבריחה את כולנו לתוך המים. טוב כמעט את כולנו. אני זוכר שהחזקתי את מי שהיתה אז חברה שלי בידיים כשפתאום הרגשתי משיכה ונכנסתי מתחת לפני המים והבנתי שנקלענו לסחף כבד. אנחנו הבנים ניסינו להחזיק את הבנות ולא לתת להן לטבוע ובנתיים אנשים מהחוף שראו את המקרה נכנסו עם סירות לעזור לנו בזמן ששאר החבר'ה שהיו בחוץ רצו פנימה לעזור להוציא את הבנות. בסופו של דבר ובמזל לא קרה כלום לאף אחד ויצאנו החוצה. הדבר הראשון שעשינו זה לשים את השיר של משינה "כל אחד חייב למות" ולרקוד. ככה זה אצלנו, גם כשקורים דברים רעים או מפחידים אנחנו מהר מאוד מתחילים לצחוק על זה.
רגע הכי מצחיק: באחד המסיבות הראשונות שהרצנו החלטנו לעשות מסיבה לכבוד הוולנטיין. סגרנו מועדון קנינו אלכוהול ועבדנו שבוע כדי לחלק פליירים ולהזמין אלפי אנשים בטלפון. בסופו של דבר היום היה אחד הימים הכי גשומים שידעה העיר תל אביב וגם למדנו שאנשים מעדיפים לעשות משהו רומנטי בלוונטיין. בסוף יצא שמכל ההשקעה הזו היינו ארבעים איש במועדון וכולם חברים.
מה מצחיק בזה? שעלה לנו 10000 שקל לארגן ערב שתייה עם ארבעים חברים. נו טוב, עדיף לצחוק מלבכות לא?
סיפור מורשת: לפני כמה שבועות אחד החברים שלח הודעה בוואטס אפ שהוא קיבל דו"ח של אלף שקל וסיים את ההודעה ב"תיזהרו, כל אחד מכם יכול להיות הבא". בשבועיים הבאים עוד שניים מאיתנו קיבלו דו"ח ורק אז הפאניקה הפסיקה.
גבירותיי ורבותיי אני רוצה להציג בפניכם (תופים…) את חוק השלושה:
אתם מבינים ילדים, חוק השלושה צץ לראשונה כאשר בתקופה נורא קצרה שלושה חברים שלנו הלכו לעשות ניתוח של שיערה הפוכה, מה הסיכויים? חשבנו שזה צירוף מקרים עד שגילינו שגם שלושה מאיתנו עברו אחר כך ניתוח של סינוס באף. עם הזמן גם שלושה הלכו לאותו קורס בצבא ולאותה יחידה, שלושה יצאו עם בת דודה של אחד החברים (לא אותה בת דודה, אנחנו לא חולים), שלושה עבדו בארומה, שלושה עבדו בטרנטינו, שלושה עברו לארצות הברית ועוד הרבה מקרים כגון. בקיצור: אנחנו נורא מקפידים להעיר לחברים ללבוש קונדום. אנחנו לא צריכים שלושה חברים עם איידס.
בבית של החתול והדוב
עוד משהו עלינו: אנחנו ליטל ציניים ואנחנו מכורים לפיפא
עכשיו תורכם להגיד שאתם אוהבים אותנו ולעשות רקומנד!
//איתן שטיינקורט