שם החבורה: "הפרלמנט של הזמיר/ נגה רימון", תלוי ביו"ר המכהן. נכון שכל קבוצה שניה היא פרלמנט איזשהו, אנחנו לא מאוד שונים. רק אולי יותר טובים.
מי בחבורה:
כפיר AKA "כפיצוד"- בן 28 מאיזה קיבוץ עם שם משונה. הוא היה סטודנט אבל הפסיק לטובת הכלל, ברמן על ואסטרונאוט חלל.
אמירAKA "הזמיר"- בן 31 מיבנה. יש לו תואר שני בפיסיקה וקרחת שכולנו מקנאים בה. עובד באוניברסיטה ושותף בעסק שגורם לחפצים לעוף. מוכר מהביטוי "כולנו זמיר".
עידוAKA "בקלוואה" (בלי ה' הידיעה, כמו I ROBOT)- בן 31 מרחובות. סטרטאפיסט, גולש, ומדריך ריברסינג, מידי פעם, כשצריך.
אסףAKA "אסוואה"- אח של עידו. בן 27, מרחובות, לומד משחק ושוכח דברים במקומות.
נגהAKA "נגה רימון"- זאת אני ויש עלי פה פוסטים שלמים, בת 24 וחצי מרחובות, ליצנית ודרמה קווין.
חוץ פרלמנטרים- בני הזוג והחברים הטובים שאינם בחבורה אבל נוכחים הרבה וטובים לכולם.
בהווה כולם תל אביביים ולא בטוחים בני כמה הם.
תפקידים בחבורה:
הזמיר הוא היו"ר המכהן והאב הרוחני של הפרלמנט. מתי שאנחנו לא בטוחים לגבי משהו אנחנו פשוט שואלים את עצמנו- מה הזמיר היה עושה? כפיר הוא יוזם האירועים והמזמין להתקרחנויות, מתי שאנחנו לא בטוחים לגבי משהו אנחנו אומרים לעצמנו שלפחות אנחנו לא בטוחים כמו שכפיר לא בטוח. הוא גם האחראי על הירידה לרבדי עומק מהותיים בשיחות הפרלמנטריות. בקלוואה הוא הבחור שמסכים לקחת את האוטו לרייב באשראם, אבל גם מעכב את היציאה בחמש שעות. משרה תחושת ביטחון בכל סיטואציה ומשריש מושגים ללקסיקון הפרלמנטרי. אסף הוא א.צחוקים, משוגע, ומתלבט כרוני, ואני הבת. וגם הכי חכמה. ויפה.
איך הוקמה?
אסף ועידו אחים ועל אף העדרותם המרובה מהתכנסויות של הזמיר, כפיר ואנוכי (מה ששומר על הילת המיסתורין הרוחנית שלהם) הם האחראיים להיכרות של כולנו. אני מכירה את אסף מהתיכון, ואת עידו פגשתי לפני שנתיים כשנסענו לרייב בפורים. זמיר חבר של עידו מלימודי פיזיקה, ואסף וכפיר נפגשו בסין כשהם למדו שם קונג-פו הולי שיט, ואז גרו יחד בתל אביב. עידו הכיר את כפיר דרך אסף, ופעם נסענו כולנו יחד למסיבה והיתר הוא היסטוריה. לא הכי מעניינת, אבל היסטוריה!
איפה נפגשים ומתי?
פעם היינו הולכים לשבת בקאימק ברחוב לוינסקי כמה פעמים בשבוע והחיים היו יפים. היום אנחנו הולכים לבקר את כפיר איפה שהוא לא עובד, יושבים על הבר ומשחקים אותה חברים של הברמן, או נפגשים בדירה של יונתן ושלי. פעמיים בשבוע זה אם יש מזל.
קבוצת וואטסאפ:
"גלקטי", פעילה 24/7 ויוצאת לפגרות מידי פעם כדי לא לאבד את הטריות (AKA חפירות(. הורדנו את הקובץ שמתעד את ההתכתבות והוא עומד על 576 עמודי וורד. קשוח. בקרוב הספר.
הרגע המשמח של החבורה:
כשהזמיר סיים תואר שני אחרי שלוש פעמים פיקטיביות. וכשאסף חזר מטיול של שבוע אחרי שנה.
הרגע הכי מצחיק:
פעם בים שלוש ילדות קטנות באו לזרוק על הזמיר כדורי ג'אגלינג. היה לו כתר אינדיאני כזה על הראש והוא משך תשומת לב כמו תמיד. הוא אמר להן שקוראים לו הזמיר. מתישהו הן הפילו אותו לרצפה עם הכדורים וגנבו לו את הצ'יף, אחת מהן שמה אותו על הראש והסתובבה במעגלים וצעקה במבטא רוסי "אני הזמיר,אני הזמיר".
מסורת:
ארוחות בקאימק כשחוזרים מאירועים, רייבים, ג'רני, ולצחוק על היפים. אהו מיטקויאסין.
סיפור מורשת:
הביטוי "בואו נשים דברים על השולחן" התקצר ל-"שולחן" ובשיח הפרלמנטרי נהוג לומר אותו בכל משפט לפני הנקודה, שולחן.
עוד משהו עלינו:
לא היינו בהרכב מלא יותר מחודש, כי בקלוואה טס לסרי לנקה לעוף על החיים שלו ואת אסף לא ראינו מאז אוקטובר בתכלס. אך למעשה, מספיקה נוכחות הזמיר בכל התכנסות כדי שהמפגש יהיה פרלמנטרי.
תודה שהייתם איתנו.