מי בחבורה:
הדס גוילי (27) מעצבת גרפית – רמת גן.
דנה צנעני (28) מנהלת תוכן – תל אביב.
טל חבושה (29) מנהלת תוכן – תל אביב.
נעמה גל (32) דיילת – תל אביב.
אפרת בשארי (27) מעצבת ומנהלת תוכן – ראש העין.
שירה דן (29) עוזרת סוציאלית – רחובות.
תפקידים בחבורה
אפרת – משגיחת הכשרות.
לאפרת יש תפקיד חשוב בשמירת הערוץ תקשורת שלנו מול אלוהים. המחשבה שלנו היא שכל עוד יש לנו אותה, מקיימת מצוות קטנה שכמותה, אנחנו מקבלות ממנו אות הצטיינות והשגחה. או לפחות מחילה על החטאים.
הדס – האו"ם.
כל הקטע מלא הסטיגמות הזה שבנות הן כלבות אחת לשנייה הוא בגדול נכון. אבל לא אצלנו. זה לא שלא הספקנו לריב, כמו זה שהדס מזהה שיחה שהולכת לכיוון וישר משכינה שלום בחבורה ע"י תיאום וקישור עם כל הגורמים המעורבים. נו, היפית מצבעית מרצ, מה אפשר לצפות?
שירה – מנחת הקבוצה.
לשירה יש ידע מקצועי של איך להתמודד עם בעיות נפשיות ולנו, ברוך השם, יש בעיות נפשיות. לא סתם אנחנו כיתה טיפולית. מי שלא שמע את ההגיגים המקצועיים בקול המרגיע של שירה, בשעת לילה מאוחרת, על אחיזת ידיים מטפורית והתכנסות של כל אחת בתוך האני העצמי שלה, לא ידע מהו רוגע בחייו.
דנה – אחראית על יחסים בינלאומיים.
היא הגורם המקשר של הקבוצה הסגורה שלנו עם אנשים חיצוניים. בלי דנה לא היינו מכירים חברים נוספים, כי כולם מגיעים לדנה, היא כמו המֶכַּה שלנו. בלי דנה לא היינו מכירים אנשים חיצוניים. גם לא היינו מכירות אחת את השנייה.
טל – אחראית הווי ובידור
היא תשכר אותנו ותיקח אותנו למקומות אפלים ולא נפחד שהיא רוצה לנצל אותנו, כי נזרום איתה לגמרי. הכל בהסכמה. היא תכיר לנו את המקומות, את הגרמנים ואת הרצפה מקרוב במידה ונתחרה איתה על כמות השתיה.
נעמה – הצלע הקוסמופוליטנית
בעוד שהיא מטיילת בעולם ועסוקה בלעשות צ'ק אין בבנגקוק או ניו יורק, אנחנו, ניזונות מהתמונות והסיפורים חובקי העולם שלה, בחום והלחות של תל אביב במרץ. שזה כמו ביולי רק בצל.
איך הוקמה?
ההיכרות הראשונית הייתה דרך "מה וזה". מלבד דנה ואפרת שהכירו עוד לפני, כל שאר החבורה הכירה דרך המפגשים של קהילת הכותבים, ובניצוחה של דנה צנעני שהכירה כל אחת מאיתנו לחוד ודחפה אותנו אחת לזרועות השניה. האהבה הייתה ממבט ראשון והחבורה החלה ממסורת מפגשי שישי בצהריים ועד מסורת "אם אני לא רואה אותך השבוע את מתההההה".
איפה נפגשים ומתי?
כקבוצה בעיקר בסופי שבוע. אין מקומות קבועים, זה יכול להתחיל אצל טל ולהמשיך לכל מקום שמגישים בו אלכוהול וקרפצ'יו.
קבוצת וואטס אפ? שם/ פעילות
ויוה לווטסאפ. מה היינו עושות בלעדיו? יש סיכוי שמדובר בקבוצה האינטנסיבית ביותר במזרח התיכון. לא כולן שרדו אותה, אפילו לא על מיוט. אבל כראוי לקבוצת בנות שהתשוקה הגדולה שלהן היא כתיבה, ניתן להבין למה אנחנו לא מפסיקות להשתמש במילים. חופרות. או כמו שיותר אופיני לנו לכתוב "חופרוווווווות". שמות הקבוצה השתנו לא מעט, בדרך כלל זה על פי אירוע שקרה לנו. את רב השמות לא נוכל לחשוף. כרגע בווטסאפ אנחנו "כיתה טיפולית". בפייסבוק אנחנו יותר "הפרלמנט השיכור". וכן, מעבר לקבוצת ווטסאפ ולצ'אט המשותף בפייסבוק, יש לנו גם עמוד סגור כזה רק לקבוצה :/
הרגע הכי מצחיק
אחד הדברים הכי חזקים בקבוצה הזאת היא שמהרגע שאנחנו נפגשות ועד הרגע שאנחנו נפרדות, אנחנו לא מפסיקות לצחוק. וזה יכול להיות בפומבי, באירועים אינטימיים ובשיחה בווטסאפ. ואנחנו נצחק על עצמנו אבל בעיקר על כל השאר. מה שכן, את ארוחתה ערב אצל חבושה, לא נשכח כל כך מהר. אף אחת מאיתנו לא הייתה מוכנה למה שהערב הזה יביא איתו. מה שהתחיל בקידוש של הדס עם מפית על הראש הסתיים בגלגולי צחוק על הרצפה מבלי שאלכוהול יהיה דומיננטי. לצערנו, רב הבדיחות שלנו לא פוליטקלי קורקט, אז אנחנו צריכות להצניע. אנחנו גם מפחדות מקארמה שלילית.
מסורת
שישי צהריים, טאפל'ה. ערק, זוהר ארגוב ולעיסת עלים.
עוד משהו עלינו…
אתם בטח חושבים שבגיל מסוים, נגיד אחרי 27 כזה, אחרי שסיימתם עם הצבא והלימודים ונכנסתם לעבודה קבועה כזאת, אז בטח יגמרו לכם האופציות להכיר אנשים חדשים. אתם כנראה צודקים, אנחנו זכינו. זכינו אחת בשניה.