מאז ומתמיד יצר המשחק וההתחפשות בער בי.
הייתי מנצלת מפגשים אצל סבתא כדי ללבוש את אחת השמלות היפות שלה (ואפילו כמה בבת אחת), לחבוש כובע ולדמיין שאני גברת.
בחדר שלי היה ארגז תחפושות ע-נ-ק שהכיל בתוכו את כל התחפושות שלי מאז הגן, שמלות ובדים שאמא שלי לא רצתה, תכשיטים ואודמים שקונים בשקל, הייתי מזמינה את החברות והיינו מחליפות תלבושות בקצב מסחרר.
פורים בשבילי- זה כמו הכריסמס,
כשהחנויות מתחילות להוציא החוצה את הקרניים, הכנפיים והשרביטים, הבטן שלי כבר מתחילה לדגדג, כמו התאהבות ראשונה, שחוזרת כל פעם בשנה, זה מתחיל במין מערבולת קטנה, לא מזיקה, זה ממשיך עם חיוך קל על השפתיים, וכשאני רואה ילדים קטנים עם איפור עכבר על הפנים ההתרגשות שלי הופכת לפרפרים, הלב שלי באמת באמת מחסיר פעימה ורמת האדרנלין שלי עולה.
אוזני המן עם שוקולד, ריבת חלב וכמובן פרג, פשוט מסחרר.
אחרי שאגרתי את כל ההתרגשות הזאת מתחיל מסע התחפושות – ולקחת אותי לחנות שכזאת נמשל לשחרור אמסטף בגינה ציבורית, בלי מחסום.
כבר מהראשון לספטמבר התחלתי להתיש את אמא שלי ברעיונות לתחפושות, אולי סינדרלה, או פשוט סתם חתול, אבל אי אפשר להיות סתם, זה פורים!
עד חנוכה כבר הייתי מספיקה לפסול מליון רעיונות, להצתוות עם חברות ולהתחרט על כך.
הייתי מוודאת שמשלוח המנות שלי הכי מושקע ויפה (ותמיד מקבלת את המשלוח הכי עלוב ומוזנח בכיתה, כמו שאומרים – אמור לי מה המשלוח שלך ואומר לך מי אתה).
בלילה לפני לא הייתי מצליחה להרדם מההתרגשות ויוצאת מהמיטה מוקדם מוקדם כמו ילד קטן שמחכה לפתוח את המתנות שסנטה השאיר לו מתחת לעץ.
הייתי לובשת את התחפושת , יושבת בסלון מחוייכת, הרגליים הקצרות מתנענעות באוויר ומחכות לרוץ לאמא ברגע שתקום.
מכיוון שבית הספר נמצא בסוף הרחוב שלי הייתי שומעת את הזמרת המסתורית עם הקול העגול שרה "אני פורים.." בערך בשלב הזה הייתי מתחילה לצחוק מהתרגשות, משתגעת לדעת למה האחרים מתחפשים, להשוויץ באיפור של אמא ולהחליף ממתקים עם השאר (בכל זאת, אמרתי לכם הייתי ילדה נזקקת בנוגע למשלוח המנות).
בסופו של היום הקצר היינו הולכים לרחוב הראשי לצפות בעדלאידע, בדרך לשם הייתי הולכת זקופת ראש ומדמיינת שאני הילדה היפה ביותר בכל פורים…למעשה, זה היה החג היחיד שהרגשתי טוב, מאחורי מסכה, איפור ותלבושת מהודרת.
היום אני כבר בת 22, יצר ההתרגשות עוד לא עבר לי, אני משתגעת אחרי תלבושות ואביזרים וחוזרת להיות הילדה הקטנה של כיתה א' עם שמלת הכלה/נסיכה/מלכה/פיה הלבנה רק שעכשיו התחפושת הזאת טיפה יותר קצרה, יותר מתוחכמת ובמקום אני פורים יש את אביצ'י ברקע, אבל הרגש…אותו הרגש.
הלוואי ופורים היה בא פעמיים בשבוע.
//דראל פורת