הם לא שם תמיד, רק לפעמים. הם באים והולכים בעיקר כשחמים.
בימים שחם באמת, הם לא עוזבים שעות – הם נשארים כל היום, גם בערב, בעיקר בהופעות.
הם מעין שומרי ראש כאלו, מגנים עליי מפני החום – אבל להסתובב עם שומר ראש מכל צד זה גם מביך וגם איום…
דמיינו אותי בהופעה – אבל אחת ממש מגניבה, לא של זמרת ילדים שהפכה לז*נה – נהנית לי בכיף עם מוזיקה טובה, קופצת, רוקדת מכל הנשמה.. או אז יגיעו בוריס אחד ובוריס שני, ולי, קשה לזוז כשהם ככה לידי.
איך אפשר ליהנות וגם להיות משוחררת – אם יש לי בוריס בכל כיוון שאני מסתכלת??
או למשל בימים שאני בסטודיו סי – זה מקום רק של בנות, אך מתחילת האימון תוך כמה דקות,
מצד ימין ומצד שמאל יופיעו שני בוריסים, ואני כולי סמוקה ומקבלת מבטים לא מנומסים..
אם ידליקו את המזגן או יפתחו חלון הם ילכו לדרכם ויעזבו אותי במנוחה,
אבל כמעט תמיד יש את זו שתאמר "אויש, אבל בחוץ קר נורא..!"
ולכי תסבירי לה שקשה לך ככה להתאמן, שאת מובכת נורא מהבוריס המסכן.
לכי תגידי לה שתתאמן בצד השני של האולם, ושאולי רחוק מהחלון יהיה לה גם יותר חם!
אוף איתה, שתלך לעזאזל! אני אתאמן עם הבוריסים שלי, והיא מוזמנת להסתכל.
עוד סיטואציה לדוגמה: הולכת ברחוב, יש בריזה נעימה, שלווה ורגועה לצערי מבחינה, שאוי והנה אני מאחרת לפגישה -מיד אני פותחת בהליכה מהירה, מסתכלת בשעון, מתנשפת נורא.
במטה קסם מקולל יוצאת השמש וממלאת את הרחוב בחום, הבריזה נעלמת, הטמפרטורה גהינום -
ישר באים הבוריסים לעזרה, מנסים מכל הלב לקרר, אך רק מוסיפים לצרה.
טוב, לפחות אני לא היחידה – הנה, גם לבחורה שם יש בוריסים, נו, זאת עם החולצה האפורה.
אוי, דמיינו איזה אסון! גם הגעתי באיחור וגם הצטרפו שומרי הראש עם כל הפאסון.
מזלי שאני לא מורחת איפור, כי אז, חבריי, היום היה הופך ארור – עדיף היה כבר לא לבוא, או להמציא שאני חולה, מלהגיע לפגישה בצורה כה אומללה..
אירוני למדי – ברוסיה אין הרבה בוריסים. לפחות לא כאלו שהם שומרי ראש מציקים.
בטקסס, לעומת זאת, יש מהם המון. למרות שאולי שם הם שינו את השם לפדרו, ג'וש או רמון.
מאיפה הם הגיעו? לאן הם הולכים? ומה לכל הרוחות דווקא ממני הם רוצים??
בטוח יש מפעל שמייצר בוריסים. עובדים שם קשה ובחריצות, והנה הם מופיעים- בוריס ועוד בוריס ועוד בוריס – מופיעים כך באופייניות.
וכשהם נעלמים? מה קורה אז? זה לא שהם עושים איזשהו באז, נעלמים במעין מסך עשן סמיך ומכריזים במבטא רוסי כבד "יאללה לסביח!"
הם בטוח מגיעים למקום כלשהו, אבל אולי לא נדע לעולם לאן. אולי הם מתאדים והופכים לענן? עם הרוח באטמוספירה שטים ובמקום כלשהו בעולם יורד ממש עכשיו גשם של בוריסים?
בכל יום שבתחזית אומרים שרב – שזה מאמצע החורף עד סוף הסתיו, אני עומדת שעות מול המראה, מנסה להמתיק את רוע הגזירה. אני הרי יודעת שהם יגיעו במוקדם או במאוחר, אז עדיף להסוות אותם ככל האפשר. איזה צבע מסתיר את הבוריס? באיזו שמלה אי אפשר יהיה לראות?
ואני לא היחידה, כולם מנסים את הטבע לרמות, גם בחורים אבל בעיקר בחורות.
אין מנוס, זה באמת די זוועה – להסתובב בעולם עם עיגולים של זיעה.
//אטי דניאל לוי