בפורים לפני שנתיים, יצאתי מהגן לכיוון הבית. לא התחפשתי באותו פורים. לא מצאתי תחפושת שעניינה אותי עד כדי כך שאלבש אותה. לכן רק חבשתי בגן מצנפת צמר עם לוגו גדול של חברת בירות עולמית ובקצהו שני כדורי רגל. בירה – אוהב. כדורגל – אוהב.
אני הולך לאיטי ומסתכל על האנשים שמחופשים. כל הנערות התחפשו לזונות. טוב, לא באמת זונות. אחת התחפשה לפרפר – זונה, שנייה התחפשה לנסיכה – זונה, שלישית בחרה דווקא להתחפש לדבורה – זונה. כשאני הייתי נער בגילן, אני זוכר שהבנות שרצו להתחפש לזונות, לא הסוו את זה תחת תחפושת אחרת. הן הודו בפה מלא (…) "אני זונה".
פעולת ההתחפשות בפורים היא למעשה סובלימציה. דרך מקובלת ומאושרת חברתית להתחבר לדברים האסורים, שנמנעים ממך ביום יום מכיוון שהם לא נראים בעין יפה בעיני החברה. כך גברים מתחפשים לנשים, נשים לגברים, מבוגרים לתינוקות, חרדים לחיילים, ילדים לגיבורי על אלימים, בנות לנסיכות ועוד.
צילום: (visualphotos.com)
לפני שבועיים כתבתי פוסט אודות הנטייה ההורית להעניק תארי אצולה לילדיהם. ובכן, פורים הוא הוא היום בו אפשר, מותר וכדאי להתחפש לנסיכה או מלך. כך נספק את היצר של הילדים וההורים גם יחד. לילדים יתיחסו כמלכים ביום הזה וההורים יוכלו סוף סוף לקרוא לילד שלהם "המלך של הבית".
אך לילדים הצעירים פעולת ההתחפשות איננה כה פשוטה. צריך להבין, שהדבר הכי חשוב עבור ילדים זוהי שגרה. השגרה מעניקה לו ביטחון, הוא יכול לצפות את הדברים, יודע מה הדבר הבא שעושים וכך מפלס החרדה נמוך מאוד עד בלתי קיים. בהתאם לכך כאשר השגרה מופרת או משתנה הדבר מעלה את מפלס החרדה בקרב הילדים. תחשבו איזה שינוי קיצוני מתרחש בפורים. מהפך של 180 מעלות. אפילו כשמגיעים לגן שהוא עוגן קבוע ושיגרתי בחיי הילדים, כמעט הכל שונה. בבוקר לובשים בגדים אחרים, הגננות מחופשות, ההורים נשארים ומצלמים ללא הפסקה את הפעוט החנוק בתחפושת. לנו, בתור מבוגרים זה נראה שינוי כיפי, משמח ונחמד. לילדים זהו מקור לפחד, חשש וחרדה.
על מנת להפוך את החג הבאמת כיפי הזה למשהו מהנה, רגוע, שליו, נעים כדאי להתחיל לעבוד על ההתחפשות כבר מאתמול. קבלו ממני אליכם, כי אני טוב אליכם, חמישה טיפים לפורים שמח:
1. לארגן בבית ארגז תחפושות. הארגז יכיל בגדים ישנים, צעיפים, כובעים, שמלות, ווסטים וגם קצת תחפושות של פורים. כך הילדים יוכלו להתחפש באופן יום יומי. מלבד ההכנה לפורים אנו מעודדים כאן פיתוח משחק דימיון, פיתוח השפה, יצירתיות.
2. לבחור עם הילד ביחד את התחפושת. אם הוא רוצה להתחפש לכבאי אז לא לקנות לו תחפושת של שוטר. אם היא רוצה להתחפש לפרפר אז לא לקנות לה תחפושת של נסיכה.
3. שהתחפושת לא תהיה מסורבלת, גדולה, בלתי ניתנת ללבישה או פשיטה. הנוחות של הילד צריכה לעמוד במרכז הדרישות מהתחפושת. כבר הגיעו לגן ילדים מחופשים לג'ירפה רק שבמקום הראש בעננים, הוא נכנס לאדמה כבת יענה או דינוזאור טי רקס עם זנב באורך שלושה מטרים שלא הצליח ללכת מטר אחד בלי ליפול.
צילום: (visualphotos.com)
4. להכניס את התחפושת הנבחרת לארגז התחפושות בבית זמן מה לפני פורים, כך הילד יוכל להתחפש עוד לפני פורים. כשנגיע ליום הגדול זו לא תהיה הפעם הראשונה בה הוא פוגש את התחפושת, היא תהיה מוכרת וכבר תדעו אם היא נוחה או לא.
5. איפור פנים. אני הייתי ממליץ להשתמש באיפור כחלק אינטרלי ממשחק ההתחפשות שמתבצע באופן יום יומי בבית. הרבה פעמים הזאטוטים רואים את אמא מתאפרת ורוצים גם. לשתף. רואים את אבא שם קצף גילוח. לשתף. זה גם משחק נחמד וגם דרך לחזק את הקשר בין ההורה לילד. בפורים עצמו כדאי לאפר לאט, מול המראה, לראות כיצד הילד מגיב וכך להחליט אם להמשיך או לא.
אני מתחפש לצ'אקי. פורים שמח!
//גנן רשת