אז נעשה לכם היכרות קצרה. אנחנו ארבע. אותי אתם כבר מכירים. חוץ ממני יש עוד שלוש. לשלוש מאיתנו יש את אותו השם – נועה. יוצאת הדופן (מבחינת השם) היא עמית. אלה הן החברות שלי. או בשמן המקובל – הבנות!
אתם בטח שואלים את עצמכם איך אנחנו יודעות למי מאיתנו פונים כשהשם ״נועה״ נזרק לאוויר, או לאוויר הוואטסאפ. מה אני אגיד לכם, זו מיומנות אדירה שנרכשה עם השנים! לפעמים יש שימוש בשם משפחה (לנועה יש שניים כאלה), לפעמים יש הקשר מסוים במשפט ולפעמים אנחנו טועות והאמת שזה די משעשע. "אני?", זו שאלה שנשאלת לא מעט…
אנשים חדשים שפוגשים אותנו ביחד, מתישהו במהלך המפגש ולשם הבדיחה (המאוד לא מקורית אגב), יקראו ״נועה״ וכולנו נרים את הראש. אפילו עמית, כי גם היא כבר סוג של נועה.
אז איפה הכול התחיל? בייסיקלי באילת. בתיכון באילת. אני ועמית קצת לפני, אבל זו עדיין לא הייתה חברות, אלא יותר היכרות.
אז כן, אנחנו אילתיות. מי מאיתנו יותר ומי פחות. זה כבר מדיד בשנים, במיקום ההורים היום ובאהבה האין סופית לשמש ולחום. ולערק. אבל זה כבר לפוסט אחר.
לא תמיד היינו חברות הכי טובות. נועה למדה בתיכון אחר, ונועה השנייה לא הייתה איתנו בצופים, ובאופן כללי היינו מרוכזות בחבורות די שונות… יש לנו עוד הרבה חברים וחברות, ביחד וגם לחוד, שאין עליהם בעולם!
בשלוש השנים האחרונות כולנו פה בת"א. לפניי כן נועה ונועה למדו בבאר שבע, עמיתי הייתה הרחק מעבר לים, בניו יורק, ואני בת"א. די בדד בת"א. פתאום הן הגיעו אחת אחרי השנייה לעיר הגדולה ומאז… מאז אנחנו הבנות, כבר אמרתי.
כי כשאילתים נפגשים בת"א, זה כמו ירושלמים בירושלים.
או משהו כזה.
ומה שהיה לנו פה בשלוש השנים האחרונות… הנה לכם תקציר, אבל ממש קצר:
מלבד כמויות בלתי מבוטלות של בירה ויין ועוד קצת מהשניים האלה… היו גם קפה, וארוחות בוקר, וארוחות ערב, ואלפי שיחות ומילים וצחוקים היסטריים בקבוצת הוואטסאפ המשותפת (כי נועה היא אחת הבחורות המצחיקות שתפגשו. וגם לשאר לא חסר). הרבה חיבוקים כשהלב נשבר, וכתף (או 8 כתפיים – ברוטציה) לבכות עליהן כשצריך, ואזעקות כי היו לנו כבר שתי מלחמות ביחד. וים, כמה ים ושמש חמימה וסרטים בקולנוע וסיגריות עם פתי בר במרפסת בשבת (כשעוד כולנו היינו מעשנות) וסתם לשבת בבית ולחפור על כלום ועל הכול ביחד. והיו גם לא מעט חתונות ומסיבות, ועוד ועוד ועוד…
וכן, גם בנתב״ג היינו יחד כמה פעמים:
הייתה טיסה לברלין וביקור בניו יורק שכללו רק ¾ מאיתנו ועוד טיסה אחת בחורף הקודם שכללה את כל הרביעייה. ארבעתנו באמסטרדם. נסענו באופן הכי ספונטני שיכולנו לתכנן. היה כל כך קר! אבל תן לחבורה שלנו קצת שופינג ואנחנו נישאר מחוייכות לשלושה ימים ברצף (שופינג וכל מה שיש לאמסטרדם להציע…). לאחרונה טיול נוסף ללונדון שכלל ¾ אחר מאיתנו. אז שתדעו שמצחיק איתנו בנתב״ג!
והנה אני הולכת להיות קלישאה רגשנית ודביקה, אבל מה אכפת לי.
כמה אני אוהבת אותן את החברות שלי. את כולן ביחד ואת כל אחת לחוד. כל אחת היא עולם ומלואו. גם אם אנסה לפרט עליהן עוד קצת כאן, הדף יהיה קצר מלהכיל. רק אגיד שהן תמיד שם בשבילי, מבינות אותי, בכל מצב רוח ובכל מצב צבירה.
חברים אתה בוחר. חברים שיילכו איתך כל החיים – אתה בוחר בפינצטה.
אתן, חברות שלי… אתכן אני רוצה לכל החיים.
// נועה רוטשטיין