אני עורכת את השולחן, מניחה את החנוכיה במרכזו ולצידה מגדל לביבות שחלקן נשרפו מעט. פתחתי את קופסת הסופגניות, ולפני ששמתי אותן בצלחת יפה, נתתי ביס באחת. הבטתי לרגע במראה, בהיתי בעצמי משופמת מאבקת סוכר, מחייכת כמו טיפשונת עם מעט ריבה על השפתיים.
תכלס, אני חושבת, אני סופגניה בעצמי.
אבל רגילה כזו, פשוטה. שתמיד בוחרים את אלו היפות עם הרבה אבקת סוכר, כאלו שמעט מסתוריות כי אתה אוכל ואוכל, ואין ריבה ואתה מתחיל להתעצבן שסתם שילמת. ואז היא פתאום מתפוצצת בפה ולפעמים אפילו קצת שורפת, אבל זה שורף טעים, ואתה מרוצה שזה היה שווה את זה.
מתוך ויקיפדיה
את רצף המחשבה קוטע הפעמון ורעשה של דלת שנפתחת. "היושש!" הסופגניה צועקת. אבל היא, היא קצת אחרת ממני. היא הרבה יותר מרשימה, יש עליה פירורי זהב 1.5 קראט, אגוזים מצופים ושוט של שוקולד טהור נעוץ בה מלמעלה. לפעמים אנשים בוהים בה, מרוב שהיא תופסת את העין. הם אולי יתאכזבו לגלות שהמילוי שלה דל ולפעמים בטעמים מוזרים. "הבאתי גם סופגניות" היא אומרת ופותחת בפניי קופסה יפה מלאה בסופגניות כמוה. פתאום כתר הריבה שלי נראה קצת עגמומי.
עוד צלצול פעמון והנה נכנסות שתיים נוספות. אחת מהן היא מיני סופגניה, אלה הקטנות החצופות שמשאירות בך טעם של עוד, שמתגרות בבלוטות הטעם, מלאות בחלבה או שוקולד ומטוגנות במידה הנכונה. קטנה וזריזה היא רצה על עקבים ברחבי המטבח, עוזרת לי לערוך את השולחן.
השנייה, היא סופגניה ריקה. מאכזב נורא, אני יודעת. לאכול בציפייה שאיזשהו מילוי ילטף ברוך את חלל הפה ובסוף לגלות שזו רק אבקת סוכר. אבל יש כאלו שמאוד אוהבים אותה, היא מזכירה להם דונאטס, יש לה ניחוח של חו"ל. והנה האחרונה דופקת בדלת, טעימה יותר מכולנו יחד.
לביבה (הגיע הזמן שמישהו יאמר את זה).
היא אמנם נוטפת שמן, ועושה ריח שלא יוצא מהבית שבוע, אבל בתוספת סוכר או כמה כפות גבינה-היא פשוט מעדן אלוהי. היא זו שרוצים ממנה כמה חתיכות, היא גם מתאימה את עצמה לסיטואציה, כי אפשר להכין אותה מכל מיני דברים ואפילו לאפות במקום לטגן. היא גם שם כל השנה, ב"אורנה ואלה", מתמוססת בפה.
התיישבנו סביב השולחן, המיני סופגניה הדליקה נרות וכולן זימרו את מעוז צור (אבל רק את הבית הראשון כי כשהתחיל הבית השני זה נגמר ב"לה לה לה" וזמזומים מוזרים). ואני חשבתי לעצמי שזה חג ממש שמח וכיפי, כשבחוץ מבול עז שוטף את הבתים, ובפנים חמים וטעים. איזה שולחן מלא בסופגניות (ולביבה אחת) יפות ומלאות כל טוב יש פה.
חג חנוכה חמים ושמח לכל הסופגניות והלביבות!
// לילך דהן
הפוסט על הביסים ועל הנפלאות הופיע ראשון במה וזה