(אזהרה: פוסט מדמם ולא משעשע)
הדיאטנית מביטה בי במבט משתומם ומזלזל. אני יודעת מה היא חושבת. אני לא נראית כמו הפציינטים הרגילים שלה. משקל הגוף שלי תקין, וחמור מכך: אני רזה. לא רזה מדי (שכן אז דווקא הייתה לי הצדקה לייעוץ שקבעתי אצל הדיאטנית), אלא רזה כמו שצריך. שירו איתי:
"…יש קצת ציצי, יש עכוזון,
ועדיין שייכת לקטגוריית הרזון…".
אישה אמיתית
אבל רק אני יודעת את האמת. והאמת היא שעליתי שבעה קילוגרמים בשנה האחרונה, ולא משנה מה אני עושה, הם לא יורדים. הם כאן כדי להישאר. הדיאטנית כמעט כועסת עליי: "את שוקלת פחות משישים קילו!", היא נובחת עליי, ואני שומעת בקולה האשמה על בזבוז הזמן שלה.
זה קרה לפני כחמש שנים. משהו לא טוב עבר על הגוף שלי. הייתי בריאה, ואפילו חזקה, אבל אני מכירה את הגוף שלי יותר מכל אחד אחר, ואני ידעתי: הוא משתנה. הייתי בשנה השנייה של לימודי המשחק שלי, שנה מאוד אינטנסיבית ולחוצה. במהלך שלוש שנים של לימודי משחק קיבלתי מחזור שש פעמים. אני חוזרת ומפשטת: 3 שנים, 36 חודשים, 6 דימומים. שישית מהנדרש. גניקולוגים דיברו על תופעה שכיחה של לחץ בקרב סטודנטיות שגורם למצב הזה. הרגשתי שמטעים אותי, ובמקביל, עור הפנים שלי הצמיח פצעונים למכביר והגוף שלי צימח שכבת שומן – אף שנותר רזה למדי.
"מה את רוצה שאני אעשה?", שאלה אותי הדיאטנית, "אין לי סיבה לעודד אותך לרזות, את רזה!". הרגשתי מטופשת ומושפלת. לבסוף שכנעתי אותה לתת לי תפריט גנרי מומלץ לאכילה בריאה. היא הסבירה שלפעמים הגוף עולה במשקל דווקא בגלל אכילה מועטה, וזכיתי לתפריט גדוש בכל טוב. כל כך גדוש עד שכמעט ולא הספקתי לאכול את כל מה שהוצע בו.
תפריט גדוש כל טוב!
אכלתי המון. לא שמנתי, לא רזיתי. שבעת הקילוגרמים נדבקו בעקשנות כמו הטחינה שכיכבה בתפריט החדש שלי. מדי חודשיים בערך הייתי מבקרת אצל גניקולוגים שונים ומשונים כדי להעריך את מצב הווסת הלא מתפקדת שלי. כולם הציגו את המצב כנורמלי, והציעו להאביס אותי בכימיקלים.
לפני אחד מן הביקורים הללו, עשיתי מה שלא יעשה במצב רפואי עדין, וגלשתי בגוגל. חיפשתי מצבים רפואיים שיכולים לגרום להפסקה במחזור ועלייה במשקל. נתקלתי בתופעה שמעולם לא שמעתי עליה לפני כן: שחלות פוליציסטיות. בקיצור: ציסטות בשחלות.
שאלתי את הגניקולוג התורן על התופעה, והוא ביטל אותי ואמר שזו תופעה שגורמת לעלייה במשקל, והרי אני, לדבריו, לא סובלת ממשקל עודף. צווחתי עליו במלוא גרוני, ושכנעתי אותו לבצע לי אולטרסאונד. צריך להיות במצב רגשי מאוד קיצוני כדי לשכנע מישהו לדחוף לתוכך מוט אולטרסאונד עם הג'ל המוזר (בעל הדמיון החשוד לג'לי של גפילטע־פיש…). בכל אופן, זה קרה. והפלא ופלא: הגניקולוג גילה לתדהמתו שחיפושי הגוגל שלי עלו יפה על הבעיה. אני סובלת מציסטות בשחלות.
לאחר טיפול מסודר בבעיה וללא שינוי תזונתי חריף, התחלתי לקבל מחזור כהלכתו, השלתי את שבעת המופלאים ונרפאתי מבעיית העור.
אני לא בטוחה שהרבה קוראים ממין זכר שרדו עד פה, אבל בשביל הקומץ האמיץ שהגיע עד הלום וכמובן בשביל הנשים אומר: יהיו אשר יהיו בעיות הבריאות שלכם (וכולי תקווה שלא יהיו), גניקולוגיות או לא – תסמכו על הגוף שלכם ואיתותיו, ובעיקר בעיקר על האינסטינקטים שלכם. (לי אמנם יצא פוקס עם גוגל, אבל שמעתי שלרוב זה מעורר התקפי חרדה והיפוכונדריה, אז על השלב הזה אתם מוזמנים לוותר).
תהיו בריאים.
// תמר חנה שטיירמן
הפוסט האגדה על שבעת המופלאים והציסטות הופיע ראשון במה וזה