מתייחסים אלינו כאל תלוש שכר מהלך והתופעה רק הולכת ומחמירה. יש מעלינו מספר בעל ארבע, חמש או שש ספרות האומד את שווינו. הפכנו לגרפים וטבלאות אקסל. אנחנו הדור הזה שכל שנתיים בוחר בפוליטיקאי נולד הבא ואחר כך נגעל ממנו כשהוא מעלה לעצמו את השכר.
במלחמות של דור ה-X הייתה חרדה קיומית אמתית. ביום כיפור של 73 הדיבור ברחוב של כל מי שלא הסתגר מאחורי תריסים מוגפים, היה שאוטוטו ישראל פושטת רגל. המלחמות של דור ה-Z מנוהלות ממטוסים ללא טייס המובלים בג'ויסטיק וידיים מיוזעות באיזה קונטיינר ממוזג בבסיס בדרום. האויב מחוסל ב Mute. בתגובה, חודש וחצי מדינה שלמה מודדת זמנים לממ"ד. המלחמות שלנו, של דור ה-Y קרו סתם. הם בכלל לא התנהלו בחצר האחורית, אלא בלבנון או בעירק. קצת אירוני לקרוא להם "שלנו". אחת התחלנו כי הרגו "לנו" את באשיר והשנייה הייתה בין ארה"ב לעירק, אבל איך שהוא נדחפנו. הכי גרוע שלא ניצחנו או הפסדנו. יום אחד הן פשוט נגמרו ונשאר סטטוס קוו רעוע שכל צד מפרש אותו אחרת. כל כך סמלי לדור ה-Y.
מתוך freepik
דור ה-X ניגן רגאיי או מיקסס טכנו. דור ה-Z צורך Dubstep. אנחנו עוד לא החלטנו אם לרקוד לצלילי ה Drum & Bass או לצלול לבלדה אקוסטית. אם כבר הזכרתי את ה Dubstep, מה הקטע עם מוסיקת הזומבים הזאת? היא דחוסה למוות ומשאירה טווח דינאמי של קיסם. אם להיות כנים, האשמה היא של דור ה-Y. שלנו. הכניסה ל Loudness War התחילה אצלנו. כל תחנת רדיו וטלוויזיה וכל אלבום שהוקלט התחרה ברצון להיות זה שנשמע הכי חזק. דור הג'סטין ביבר חושב שטווח דינאמי זה משהו ששייך לביטלס.
החזה השני שראינו היה בחוברת ה Playboy, בערך בגיל שחזרנו מקייטנת הטרופית-ענבים-פושרת-ולחמנייה-מעוכה. כשההורמונים יצאו מהאוזניים, עידן הגלישה ב-K56 הגיע והביא עמו תמונות סטילס של עירום מלא. תמונה בודדת נטענה מהראש ועד שראינו את החזה השלישי עברה חצי דקה. נצח, במונחי הדור ה-Z שצולם לראשונה באולטרה-סאונד צבעוני ובתלת ממד. אצלם, הפורנו זורם ב HD ובסראונד. האייקון של שעון חול המתהפך לסירוגין – הם לא מכירים אותו. מבחינתם גיליונות Playboy מנייר כרומו מבריק שייכים לדור הפרקטוזאורוס מגה גלופלקס.
מתוך freepik
דור ה-X שנולד בסבנטיז הוא תיבת הילוכים רגילה עם גלגלי שיניים ומצמד: קל להבין אותו וקל לתפעל אותו. דור ה-Z שזחל בפעוטון כשרבין נרצח, הוא תיבת הילוכים רובוטית. מחקה את גלגלי השיניים, אבל חייב להתחכם עם חיישנים זעירים ומחשב דרך. אתה מרגיש טכנופוב לידו ובסתר ליבך נפעם מהתוצאות. אנחנו, דור ה-Y, תיבת הילוכים אוטומטית. אף אחד לא יודע איך אנחנו עובדים ולמען האמת, הנסיעה אתנו מעולם לא הייתה חלקה ונעימה. הרצון להדמות לדור הקודם גרם לנו לאבד חלק ניכר מהמומנט ובשביל מה? שנוכל להגיד שעשינו זאת בדרך שלנו? את כל הציפיות שתלו בנו פשוט העבירו חמש עשרה שנה קדימה.
ההורים והוריהם של דור ה-X נפגעו מהמהפכה התעשייתית ואחר כך למדו למנף אותה לטובתם. לא היה פה הרבה, כל דבר שעשו – היו הראשונים שעשו זאת. דור ה-X לקח את העסק המשפחתי או את צרכי המדינה הצעירה שהתהוו לנגד עיניו ואימץ, שכלל ופיתח אותם. דור ה-Y נפגע מהמהפכה הדיגיטלית ועסוק בלבכות על מר גורלו בזמן שדור ה-Z שוחה בה מגיל 0. האם נצליח לשנות את המציאות? בינתיים אנחנו תלוש שכר מהלך והתופעה רק הולכת ומחמירה.
מתוך freepik
// ניר סעדו
הפוסט תלוש שכר מהלך הופיע ראשון במה וזה