בתוך תוכך את יודעת, אבל את האישה מתוך המשפט השובינסטי שאומר ש"אישה צריכה לחיות בהכחשה. כל עוד הגבר טוען שהוא לא בגד, היא תוכל לחיות עם האולי". את חיית בעצימת עיניים.
היה לך נוח. הוא פינק אותך, נשבע שהוא אוהב אותך. מה זה משנה לאיפה הוא הולך? מה שחשוב שהוא חוזר אלייך. שיקרת לעצמך כשחיכית שהוא כבר יסובב את המפתח המזורגג שבדלת ויתלה את המעיל שלו. שיחזור הביתה, ייכנס מהר להתקלח כמו תמיד ויבוא לחבק אותך ולומר לך "אוי כמה התגעגעתי אלייך אישה שלי" ואת תעצמי עיניים ותדמייני משפחה לתפארת.
אך האמת שהידיים המטונפות שלו ליכלכו לך את הנשמה בכל פעם מחדש. למרות כל המקלחות שלו, למרות כל ההכחשות שלו. כל כך פחדת לאבד אותו באשמתך שהחלטת לשתוק. את מבינה? פחדת להתעמת איתו. חשבת שהוא יברח לך. נהיית שבויה שלו בתוך זוגיות הרסנית שריסקה אותך.
אם נאמר את האמת, על הכל בזוגיות אפשר לסלוח, על ריב עם אמא שלו, ועל חינוך הילדים, ועל צעקה פה ושם שנפלטת לאויר, אבל בגידה? זה לקחת אקדח ולירות ישר לתוך הלב. זה בגידה בכל כך הרבה צורות. זה לומר "האהבה שלך לא מספיקה לי, הסקס איתך לא מספק אותי, את הפסקת לרגש אותי".
את כמובן מאשימה את עצמך. אחרי כל מקלחת ניקית את האדים שעל המראה והסתכלת בבוז על הגוף שלך. הבנת למה הוא בוגד בך. נתת לזה אישור בחוסר ההערכה שלך כלפי עצמך. את מאשימה את הישבן שלך שהוא כבר לא אותו הדבר כמו שהכרתם, והחזה שלך שנופל והקמטים האלה שצצו בשנים האחרונות. כמה פלסטרים הנשמה שלך מסוגלת להכיל לפני שהיא מתפוצצת?
את אשמה בדבר אחד. שהפסקת להעריך את עצמך מולו. אך האם זו סיבה מוצדקת לבגוד בך?
כן, את צריכה לטפח את עצמך, להיות ראויה לגבר שלך ולדרוש ממנו להיות ראוי לך אבל לכי תעשי את זה עכשיו, תלכי לגבר הבוגדני שלך ותגידי לו שזה נגמר בינכם. על בגידה אי אפשר לסלוח, זו צלקת שלא ניתנת לריפוי. תגידי לו שעכשיו את עוזבת אותו והולכת לחפש את הגבר שיתרגש ממך, שיאהב אותך, ויעשה איתך סקס, רק איתך, כל פעם מחדש.
// שגיא אליהו
הפוסט הוא בוגד בך מלא הופיע ראשון במה וזה