עברו כמעט שבעה חודשים מאז הפעם האחרונה שכתבתי. אני מסתכלת על המשפט הזה ולא מאמינה שהוא מתנוסס לו בגאון על הדף. איך אני, הילדה שהסתובבה פעם עם מחברות כדי ששום הגיג לא יברח, ככה נטשתי את עצמי? איך זה קרה שפתאום אני מרגישה שאין לי שום דבר להגיד?
הרי יש לי דעות כמעט על כל דבר. אבל משהו קרה, ונסחפתי בזרם הבנאליות והשגרה. גם השתנתי בשנה האחרונה. למדתי לדבר את הרגשות שלי, להציף את כל מה שפעם הייתי כותבת. אני מביעה יותר בעל פה ולא משאירה שום דבר לכתב. ואולי זאת בכלל העבודה שרוקנה אותי מתוכן. התעסקות במילים של אחרים מדי יום, לא השאירה לי אוויר למילים שלי.
וינסנט ואן גוך על החשיבות של מילים
הדבר הנורא ביותר הוא שעד לא מזמן לא באמת הרגשתי שמשהו חסר. כאילו שפעם הכתיבה מילאה לי חור שנעלם. זה לא שאני שלמה לחלוטין, אבל אני שלמה מאי פעם. מדי יום אני מרגישה שטוב לי יותר, חיי לא מושלמים אבל אני לומדת להעריך את מה שהשגתי. מעולם לא אהבתי את עצמי כמו היום. רק שהקבלה העצמית הזאת חיסלה לי חלק לא קטן מנושאי הכתיבה. אבל אולי זה ישמע מוזר או שמא מתבכיין, אבל עכשיו חסר לי שחסר לי משהו. הכתיבה הייתה חלום ילדות, ואחד כזה שאני לא יכולה לזנוח.
ולכן, הנה אני פה. כי נזכרתי בבת ה-15 שהייתי, במחברת שהייתה חייבת להיות צהובה עם פסים שחורים. אני יודעת למה הסתובבתי איתה בכל מקום. למה כתבתי בלי סוף. אני פה כי אני חולמת לעשות לכם את מה שקפקא עשה לי. אני רוצה לשבור את רוחכם, למוטט את נפשכם, לשלוח אתכם לשוטט בשממות הקיום ולא להשאיר אף עין יבשה. אני רוצה להשחית ולעזור לבנות משהו אחר במקום. אני רוצה לעצב דעת קהל, לקבוע גורלות, להכתיב לשיח, להשמיד את ההגמוניה. אני רוצה להתרומם מעל הקיום היומיומי, להיות אחת מדורי. אני רוצה פתאום כל כך הרבה ונמאס לי לא לעשות שום דבר לגבי זה.
אני מאמינה במילים ובשינוי שהן יכולות להוביל. זאת הסיבה שבחרתי בעיתונות ושהבית שלי מפוצץ בספרים. כל הזמן הזה חיכיתי לטריגר מבחוץ, משהו שיגרום לי לכתוב מחדש, שיצית את הניצוץ, יחיה את המוזה. אבל פתאום הבנתי שהחיים שלי תלויים רק בי. המילים שלי נובעות רק מתוכי, ואם לא עכשיו, אז עוד רגע אני עלולה בכלל לשכוח את החדווה הזאת של דף וורד שמתמלא לאיטו.
אבל יותר מהכל, אני פה כי גיליתי שחסרה לי האהבה שלכם. זה קרה ממש במקרה, בהודעה של מישהו שקרא פעם משהו ואהב. הידיעה הזאת שהצלחתי לרתק מישהו למסך לשתי דקות שלמות כדי שיקרא משהו שאני כתבתי מטלטלת ויותר מזה היא אף ממכרת. אני פה כי הבנתי שכל מה שרציתי מעולם זה לגרום לכם לקרוא משהו ולאהוב.
'פרנהייט 451'/ ריי ברדבורי
// פולי טובמן
הפוסט על נפלאות הכתיבה הופיע ראשון במה וזה