אני לא צריכה כרית עם תמונות שלנו עליה.
אני גם לא צריכה צמיד ששמותינו חרוטים עליו.
לא צריכה צימר ביום הולדת ואחר כך הופעה בקיסריה כדי שאחשוב שאתה אוהב.
גם בושם חדש או עוד צ'ארם לפנדורה שלי, תאמין או לא, לא מעניינים אותי.
אני צריכה שכשתגיע הביתה תרוץ למיטה ותתנפל עליי בחיבוקים עד שלא אצליח לנשום.
אני צריכה שבאמצע יום עבודה, כשאתה בין נסיעות וטלפונים, תעצור מתחת למשרד שלי ותסמס "רדי, הבאתי לך את השוקולד שאת אוהבת, יש לי שתי דקות".
צריכה שתחשוב עליי.
אני יודעת שאין לך את הזמן לתת לי את כל תשומת הלב בעולם, כי אתה עובד ועסוק והלו"ז שלך מטורף, והאמת היא שזה מה שאני אוהבת בך- השאפתנות, הרצון להצליח, לטרוף את העולם.
אני רק צריכה לעבור אצלך בראש, ככה פעם או פעמיים ביום, ואם אפשר אז גם תראה לי שחשבת עלי.
תשאיר איזה פתק קטן, פתק שתכניס לתיק שלי רגע לפני שאצא מהבית ולא אשים לב. ואז בצהריים אגלה את הכתב המסורבל שלך שאומר "את הכי יפה בעולם".
תן לי ביטחון. אל תעלם לי לימים שלמים בלי להרגיע. תאמר "לא אהיה איתך השבוע יפה שלי, את יודעת ימים עמוסים, תקופה לחוצה, אבל אפצה בסופ"ש". ואני ארגע. מבטיחה. לא אציק לך.
אני לא צריכה הגדרות. אני לא צריכה ריליישנשיפ בפייסבוק. אני לא צריכה תמונות שלנו בכל העולם.
אבל אני צריכה את החיבוק בלילה. שבסוף יום משוגע של ריצות, תיכנס למיטה כשאני כבר מזמן רדומה, ופשוט תעטוף את המטר וחצי שאני עם גופך הגדול והמרגיע.
אתה תחוש אותי. תרגיש שאני קצת עצובה, וגם כשתהיה בחו"ל בכנס של יומיים, כשתשמע על הקול שלי את העצב, אתה תדע להרגיע, ומיד תשלח לי בוואטסאפ לינק לשיר שלנו, זה שנוגן ברדיו כשאספת אותי לדייט הראשון.
אני אתן לך ספייס, אני אתן לך מרחב, אני אחיה את חיי המשוגעים עם הקריירה המטורפת שאני בונה, אתה תמשיך במרוץ עם הסטארטאפ הזה ועם זה שעוד יבוא אחריו, אבל בסוף של יום אדע שאתה כאן.
זה ייתן לי כוח לעבור ימים שלמים של טירוף.
אנשים מבחוץ לא יבינו איך אתה לא איתי באירועים ואיך אני לא מעלה תמונה מהסופ"ש.
הם לא ידעו שאז, כל מה שבא לנו, זה רק להתכרבל בפוך, לשמוע את הגשם ולסיים עוד סדרה ב-VOD. ומהרגעים האלו אין תמונות, אין צ'ק אין, ואין מזכרות חומריות – יש תמונות מסוג אחר, כאלו שחרוטות אצלי בזיכרון.
אז למי אכפת מעוד מסעדה? אתה הרי יודע שביקרתי כבר בכולן. כן, גם בחדשה של אייל שני. הייתי עם אבא בשבוע שעבר ביום הזה שנשארת עד 2 בלילה במשרד.
אז רגע לפני שאתה מוציא את האשראי ומזמין לי עוד תיק מיותר, תעשה טובה ותקפוץ לקפה שליד, תביא פעמיים הפוך ובוא הביתה, הכנתי עוגה.
// גל טרבלסי
הפוסט תשאיר לי פתק הופיע ראשון במה וזה