"יואו, תראה! הגשם הפסיק! כבר מלא זמן שלא ראיתי את השמיים!"
"אממ…" הוא הנהן ונגס בכריך שניצל שהזמין, "רק כשהעננים מתפזרים, אפשר להעריך את העובדה שיש שם משהו מעבר". הוא המשיך ללעוס בפה פתוח והעיף מבט אל האופק הבהיר שנגלה מבעד לחלונות הזכוכית במסעדה.
המילים שלו היו יפות, אפילו יפות מאוד, אבל באותו הרגע כל מה שהיא חשבה עליו זה שהוא לועס מגעיל את האוכל ואיך תוכל להשוויץ בו בארוחה המשפחתית אם ככה הוא מדבר בפה מלא מטבוחה ויורק שומשומים באוויר! זה יהיה האבא של הילדים שלי?! היא נבהלה.
"רוצה ביס?" הוא הישיר אליה מבט ונפנף בכריך שבידו.
יאללה, איזה ידיים גדולות יש לו… היא שקעה במחשבות. ידיים שיכולות להחזיק כל לחי במקומה ואז ללטף את הפופיק במעגלים קטנים. כן, אלה ידיים שיכולות לבנות יסודות יציבים של בית… שיודעות להחליף פנצ'ר בלי להתלכלך… שיכולות להחזיק גם את שקיות המכולת וגם את עגלת התינוק! ידיים טובות יש לו, טובות מאוד – היא חשבה - אבל איך הוא מנפנף ככה בשניצל?! באותה המידה הוא יכול גם לטלטל את הילדים שלנו בלי שום רגישות! אני באמת רוצה להקים בית עם מישהו שיכול לגרום לי לבכות ככה בהינף יד?!
"לא תודה" היא דחתה את ההצעה בנימוס, "אני מחכה לסלט שלי".
כשהיא קיבלה את הסלט שלה, הוא נזכר פתאום באקסית שלו; זו שאכלה אך ורק ירקות והייתה פריג'ידית במיטה. הוא אמר לה פעם, "אולי תוכלי גם פחמימות? זה בטוח יעשה לך מרץ", והיא ענתה, "אבל אני נמרצת מאוד, לא?"
באותו הרגע, או כמה ימים אחר כך הוא עזב אותה. "אני צריך מישהי עם תיאבון לחיים", הוא הסביר לחבר'ה, "מישהי שלא איכפת לה איך היא נראית כשהיא אוכלת. מישהי שרוצה לטרוף את העולם!"
החבר'ה אמרו לו שהוא קצת מגזים כי לא כל יום פוגשים בחורות טובות, אבל הוא אמר שבחורה טובה זה לא מספיק ושהיא צריכה גם להיות מתאימה לו במידת החשק.
"איזה סלט טעים…" היא ישבה מולו ולעסה בפה סגור, "רוצה לטעום?" היא שלחה אליו מזלג של חסה.
"בשמחה", הוא חייך ורכן אל המזלג בפה מלא מטבוחה, ממהר לשלוח גם שתי אצבעות ארוכות כדי לתפוס פרוסת מלפפון שנפל על השולחן.
היא דווקא חמודה – הוא חשב לעצמו בזמן שנשנשה את העלים בביסים זהירים – והמחשוף שלה? יאללה, רק בחורה מטריפה תסכים להסתובב ככה עם מרפסת פתוחה.
למזלג שלי יש טעם של מטבוחה! למזלג שלי יש טעם של מטבוחה!
היא נחרדה והפילה את המזלג על הרצפה, מסמנת למלצר להביא לה אחד אחר.
"את יכולה לקחת את שלי" הוא הציע בנחמדות וניגב את שיני המזלג שלו משאריות המטבל האדום.
"זה בסדר", היא אזרה אומץ לסרב, "שמתי ויניגרט".
המלצר הביא לה מזלג חדש ונקי. "מזל… אמ, תודה!" היא חייכה בפה סגור וחשבה שרק בחור שלא בונה על דייט נוסף מזמין כריך שניצל בדייט הראשון. באותו הרגע היא התבאסה שהשקיעה בו את החולצה עם המחשוף. זו חולצה ששווה להשקיע רק בבחורים רציניים…
נראה לי שהדייט הזה מתקדם מצוין, הוא חשב לעצמו. הסיפורים שלי מצחיקים אותה והסיפורים שלה די מתומצתים. כן, זה אחלה שידוך… הוא הנהן והישיר אליה מבט, שולח את שארית הג'בטה כדי לנגב אצלה בסלט.
"החבר'ה יהיו מבסוטים עלייך" הוא שבר שתיקה.
"החבר'ה?" היא הביטה בו מופתעת.
"מה פתאום החבר'ה?!" נפלטה לה צעקה והיא זקפה את המזלג בפליאה.
הוא הסביר לה בסבלנות שהאישור של החבר'ה הוא אינדיקציה מאוד טובה לדעת את פוטנציאל היחסים. היא אומנם התרשמה מהשימוש הנכון במילה אינדיקציה, כי רוב הבחורים שיצאה איתם לא אמרו יותר מ'מצחיק רצח' או 'איזה גזורה', אבל היא לא הייתה בטוחה שזה מה שרצתה לשמוע. היא נזכרה פתאום בחבר שהיה לה בצבא; זה שכל הזמן לקח אותה למפגשים של החבר'ה וכמעט לא הייתה שבת אחת בה הם היו רק שניהם לבד. הוא גם בכלל לא רצה מערכת יחסים! היא מיהרה להזכיר לעצמה, וכיווצה גבות בזעם. בכל שיחה הוא היה דואג להבהיר, 'ההורים שלי גרושים, סבא וסבתא שלי גרושים, אחי בדיוק נפרד מאשתו. אני מצידי? אין מצב לחתונה'. ככה הוא היה אומר לה תמיד, 'אין מצב לחתונה', ואז היה מרים טלפון וקובע עם החבר'ה…
"אמרתי משהו לא בסדר?" הוא התבונן בה נבוך.
"לא!" היא ענתה בפנים קודרות, "אני פשוט מחפשת מישהו שרוצה להתחתן".
בסך הכול אמרתי חבר'ה, כולה הזכרתי את החבר'ה וכבר היא חושבת שאני לא רוצה להתחתן?!
באותו הרגע, צליל חזק של רעם הפר את שלוות הסועדים והשולחן טיפה רעד.
"כבר חשבתי שנגמר הגשם…" היא חזרה ללבוש פנים שלוות והציצה מבעד לחלון.
הוא ספר בלב עד עשר והשמיים התחילו לטפטף – "זה עוד לא נגמר עד שזה נגמר".
המלצר פינה את השולחן ופתאום היא הרגישה קרובה אליו מאוד. הגשם בחוץ הלך והתחזק והם נשארו לשבת, בוהים בטיפות שכיסו את החלון. בלי השניצל ביד, הוא דווקא מצא חן בעיניה והיא חשבה לעצמה שאולי זה מוגזם מדי לחשוב במונחים של חתונה וילדים כבר בדייט הראשון. כבר אמרו לה פעם שהיא מגזימה ושהחיים זה לא סרט הוליווד, אבל היא האמינה שיום יבוא ותפגוש מישהו שיהיה מסוגל לראות אותה באמת, גם מעבר למחשוף.
הוא כבר למד להבין שבנות, כל מה שיש להן בראש זה חתונה. אין לו בעיה עם זה, להפך! בדירוג של החבר'ה הוא ממוקם במקום הראשון עם צפי לחמישה ילדים. משפחה גדולה הוא רוצה, כזאת שכולם רצים יחד על הדשא יחפים בין הממטרות. כבר אמרו לו פעם שהוא מגזים ושהחיים האמיתיים זה לא סרט הוליווד, אבל הוא האמין שיום יבוא ויפגוש מישהי שתהיה מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא, גם עם כריך שניצל ביד.
הם ישבו זה מול זה ובהו בטיפות שהצטברו על החלון, כשלפתע היא שלחה יד עדינה ומלמלה בחיוך מלוא הפה – "כיף לי איתך!" – הוא חייך אליה, מבסוט. היא קמה בזהירות וענטזה את דרכה לשירותים, מסדרת את המחשוף תוך כדי תנועה. כשנעמדה מול המראה, סמוקה ומרוגשת, היא הופתעה לגלות שיש לה פטרוזיליה בין השיניים…
//טל עזר