הפעם הראשונה שאכלתי במסעדת סיטארה היה לפני לא מעט שנים, הרושם שהמקום השאיר עליי הוא של מסעדת הנובורישים בעלי הממון שבאים לאכול ולעשות דאווין על הדרך. בפעם שנייה שביקרתי בה היה נדמה לי שזה היעד של כל בעלות הבוטוקס, תיקי המעצבים והפן המושלם בשיער שעליו חתום מעצב שיער בעל שם.
בפעם האחרונה שאכלתי בסיטארה התבלבלתי לחלוטין כי במהלך השעתיים שנכחתי במסעדה הקהל שסביבי התחלף ממשפחות עם עגלות לזוגות ״היפים והמעושרים״, אחרי זה לחבורות של בני 40+ ואז התחלף שוב פעם לצעירי צפון תל אביב שבאו בחורה כדי להוריד בירה עם פיצה. אז מהי סיטארה? ביסטרו צפונבוני? שכנתה של טורקיז? המסעדה של סי אנד סאן או שיש לה ייעוד אחר שעדיין לא עליתי עליו?
מה שלא יהיה ייעודה, מבחינתי מסעדה עם נוף של ים היא מסעדת דגים ולכן גם בחרתי במנות שמקורן בו, כשאני צופה בשולחנות שלצידי מפרקים צלעות, סטייקים וסושי.
על איכותו של סשימי טונה קמו ונפלו מוסדות קולינאריים לא מעטים, כי מביני העניין שגם כותבים על אוכל מעדיפים שלא יחביאו להם את טעמי הדג הטרי בתוך רטבים עמוסי טעמים מנוגדים, זאת לעומת שאר הציבור הישראלי שמעדיף מה שנקרא ״לאכול עם ולהרגיש בלי״ והמוסדות, כמובן מתאימות את עצמן אליו.
בסיטארה סשימי טונה (78 ש״ח) מוגש על גבי רוטב מיסו בעל חריפות עדינה שלא פוגע בטעם הדג המושלם גם מבחינת רמת הטריות וגם מבחינת איכות החיתוך. סלט עלים ואנדיב של סיטארה (54 ש״ח) מלווה ברוטב לימון קלוי ודבש שמשדרג את המנה פי כמה וכמה רמות מכל סלט אנדיב שאכלתי ושרימפס ביין לבן (68 ש״ח) עם אספרגוס וזיתי קלמטה הם ״שרימפס שרימפס״ ולא סתם שרימפס קפוא.
סשימי
סלט עלים
את קדירות המולים (79 ש״ח) משדרגים נפלא הטימין, הרוזמרין והשום שיוצרים בתוך תערובת היין והשמנת עליהם מבוסס הרוטב, קלילות שאינה סותרת את טעמי הים. קוקי סאן ז׳אק (72 ש״ח) מוגשים בסיטארה מעל ריזוטו לבן קלאסי ומתחת לשבבי צ׳יפס כרישה שהופכים את המנה למדליקה, חבל רק שיש בה שלושה קוקי בלבד.
מה אני מנסה למעשה להגיד כאן? שבכל מנה שאכלתי בארוחה האחרונה שלי בסיטארה יש טוויסט קטן מהעולם הקולינארי הגדול. הטוויסט הזה משדרג את המנות המוכרות ואפילו קצת בנאליות שמאפיינות כל מסעדה ישראלית שמחשיבה את עצמה כטרנדית. הטוויסט הקטן הזה הופך כל ביס למשהו שזוכרים ולאחר מכן גם אם אוכלים בארוחה אחת מעל 6 מנות והוא בולט מאוד. גם בקינוח ״ספרה גבינה ולימון״ (52 ש״ח) שהוא כדור של מרקמים ענוגים קציפת גבינה שמצופה בקרם מנגו.
אז בואו נחזור לשאלה ששאלתי בהתחלה, כי לקראת סוף הארוחה נראה לי שפיצחתי את מבנה הגן שלה. סיטארה היא מקום של צעירי תל ברוך שבאים לכאן לחגוג ימי הולדת, היא מסעדה נעימה לאכול בה ארוחה בלתי נשכחת בשקיעה, לקחת אליה את המשפחה ולערוך בה סעודות חגיגיות מלאות רושם כאילו שף פרטי בישל לכם אותה. נכון שהמחירים לא נמוכים כלל וכלל אבל היי, יש כאן ים שמציף את האופק, בר שבו אפשר לעשן ופנים המסעדה שמעוצב כביסטרו קלאסי. וחוץ מזה, לא רוצים להוציא הון? סבבה, אפשר גם לנשנש כאן איזו פוקצ׳ה מרוקאית עם סלט.
// לין לוי
הפוסט מקום בשביל כולם הופיע ראשון במה וזה