שקט. רוצה שקט. לשבת לבד על הספה הירוקה שעוד שנייה הופכת להיות רכה מדי מרוב שהיא בלויה. אני רוצה ספה חדשה. שתתייצב ליד הספה הירוקה הבלויה, שתשתוק ותהיה יפה.
אומרים שזה תמיד טוב שיש אופציה אחרת. אופציה טובה יותר. לא מבחינתי. אני רוצה ראש קטן. עזבו אותי, אני לא טובה בזה, אין לי רעיון חדש, אין לי מה להוסיף על שלכם, אין לי איך לשפר את מה שקיים. ממילא אנחנו חיים סביב מה שיצרנו לעצמנו, אז ברגע שכולנו נפסיק לרדוף אחרי הדבר הבא, כולם יהיו רגועים יותר. למי אכפת עדיין ממשהו?
תנו לי לעשות א', ב', ג', ואולי גם ד' בכל יום. ואז תעזבו אותי. אני אעשה את כל העבודה, כרגיל, בלי לחשוב מחוץ לקופסה, בלי להגדיל ראש. לא רוצה. רוצה שקט. רוצה לצפות בטלוויזיה, להיות קאוצ' פוטטו, אילמת, חירשת, כהת חושים, טיפשה, חסרת כל אחריות, חסרת זכויות, חסרת חובות, חלולה, אשת הגשם, לבד.
שיהיה לי עניין אבל רק חצי עניין, שיהיה מספיק לא יותר, שתהיה אהבה זמינה בצד, שיהיו הפסקות חשמל ארוכות ומשביתות. כי כשזה לא בידיים שלך זה פשוט הופך להיות לגיטימי.
// גל איל