תואר שני בתקשורת. סמסטר ב'. עם בחירת הקורסים תפס את עיני קורס מסוים. "שקרים ושקרנים" הוא נקרא.
שיעור ראשון. הצגה עצמית. כל אחד צריך לספר שקר שהוא סיפר פעם בחיים. מתחילים בסיבוב, אני לא יכולה להגיד שאנשים חשפו שם דברים שהפתיעו אותי, הממו אותי או הכניסו אותי לשוק, אבל נראה שהם לא מתייסרים יותר מידי. התור שלי מתקרב ובמקום להקשיב למה אחרים אומרים אני מנסה לשחזר מתי שיקרתי בפעם האחרונה. אין. לא מצליחה. לא בקטע שאני מאמינה לעצמי כל כך שאני אפילו לא יודעת שאני משקרת. הנה האמת – אני לא יודעת לשקר. לא היו לי סיטואציות בחיים שהכריחו אותי לשקר. לא עמדתי למשפט צבאי ולא שמו לי אקדח לרקה ואמרו שאני אמות אם לא אשקר עכשיו!!
אני לא מצליחה. זה פשוט מביך אותי לא להגיד את האמת. רק לאחרונה למדתי שלא לחשוף את כל האמת זה לא בהכרח לשקר, כי זה לא שאמרתי משהו שהוא לא אמת אלא פשוט לא אמרתי משהו. אבל גם זה לעיתים נראה לי כמו מכשול בלתי עביר, לדעת משהו ולא לחשוף אותו. כמו שאין סיכוי שאני ארגיש משהו ולא יראו לי אותו כתוב על כל המצח בניאון.
כבר בשיעור הראשון למדנו ששקר מורכב משלושה אלמנטים:
1. המידע אינו נכון
2. הדובר יודע שהמידע לא נכון
3. הדובר אומר את המידע במטרה להטעות.
עכשיו, אני לוקחת את האלמנט השלישי כיסוד בסיס של שקר. אם אתה אומר משהו במטרה להטעות מבחינתי זה שקר. ואין לי שום דרך לדרג מתי השקר שווה את זה. מתי הוא שקר לבן. מתי הוא נועד כדי להגן על השומע. מתי הוא נועד כדי להגן עלי. אני כל כך אבודה שאיפשהו פשוט הגעתי למסקנה שיותר קל לי יהיה להתמודד עם האמת מאשר להמציא שקר. כושר המצאה. עוד אלמנט חשוב. לזכור מה אמרת למי ומתי. למצוא מי שיגבה אותך. זאת אופרציה לא פשוטה בכלל. ואני חושבת שפשוט החלטתי להתמודד עם התוצאות של להגיד את האמת.
בגלל נקודת החולשה הזאת אצלי, וכן אני רואה את זה כתכונה חלשה, אני גם יוצאת מנקודת הנחה שמי שסביבי דובר אמת. ואני יוצאת מנקודת הנחה שאני מעדיפה לשמוע אמת. בסוף השקר אולי קל יותר בנקודת זמן הנתונה אבל פוגע הרבה יותר בהמשך…
כמה פעמים מישהו גמר אתכם ב"זה לא את זה אני"? זה הרי השקר הכי גדול. ברור שזו את. אם זו לא היית את אולי זה היה מצליח.
אז קיבלתי שיעורי בית. לשקר. לקום בבוקר ולדעת שהיום אני הולכת לשקר למישהו. אבל זאת משימה יותר מסובכת משחשבתי. מי שמכיר אותי טוב מספיק יודע שאני לא מסוגלת ויצליח לעלות על הניואנס הכי קטן בשינוי אצלי. אפילו להגיד "יש לי משהו" כשבעצם לא בא לי להיפגש אני לא יכולה להגיד.
מי שלא מכיר אותי בכלל, אין לי אינטרס לשקר לו. בדרך כלל אני רוצה להציג את עצמי הכי טוב שאפשר בפני אנשים חדשים, אז איזו סיבה יש לי להציג משהו בעצמי שהוא לא נכון? במיוחד אם הוא פוטנציאל רומנטי, ואז אני רוצה שיכיר אותי כמו שאני מהתחלה. בלי משחקים ומסכות.
נותרה האופציה לשקר למישהו שהוא איפשהו באמצע. ואולי לא על משהו כל כך דראסטי.
יש הצעות?
//שירה פריגת