"אז הגיע גם תורינו- מאורסייייייייייייייייים!!!!!"
"היא אמרה לי כן!!!"
"ברור שאמרתי לו כן!!!"
"מאורסת לאהבת חיי!!!"
ושלל סטטוסים שמלווים בתמונות שנראות כמעט זהות אחת לשנייה- שלט גדול מאחורה, כתוב בפונט גוטמן יד-ברש, שביל של אל-בד אדום על הרצפה (או על חוף ים), נרות שבת בצדדים והכי חשוב- גבר עם התקף לב בשלב מתקדם בסוף השביל, כורע ברך ומחכה שהיא כבר תגיד את ה"כן" המיוחל כדי שהוא יוכל לחזור לנשום.
ובדיוק כשחשבנו שכל הסימפוזיון ודרמה נגמרו, מתחיל לו המירוץ הכי קשה שידעה האנושות מעולם- המירוץ לחתונה הכי (אבל הכי) מיוחדת שנראתה אי פעם.
מתוך istockphoto
בהסתכלות מהצד, במקום אותם האנשים הייתי מוותרת מראש. אולי בגלל שאני בעיקר רואה איך כולם, זוג אחר זוג, נכשלים במירוץ והופכים את החתונה שלהם למקרה "העתק-הדבק" של שאר הזוגות המתחרים.
שריקת הפתיחה מתחילה באותה הצעת נישואין ומשם המירוץ ממשיך לצילומים ההו-כה חשובים- טראש דה דרס. כי אם עד עכשיו חופי ישראל לא היו די מזוהמים, יהיו מספיק זוגות ישראלים צעירים שיביאו לשם את שלל צבעי הגואש שלהם וישלימו את המלאכה. ולמה בכלל צריך עוד יום צילומים שמתחזה ליום החתונה? זה לא מוריד מייחודם של הצילומים ביום החתונה? לא ברור לי. ואם בעניינים חסרי פואנטה עסקינן, מה עומד מאחורי הרעיון save the date? אני מניחה שאם אני מוזמנת לחתונה כלשהי, אני גם אקבל שבועיים-שלושה לפני כן הזמנה, על כן, מן הסתם, אדע לשמור את התאריך. האם save the date בעצם חותר תחת ההזמנות הישנות והטובות? גם כן לא מובן לי.
עברו כמה חודשים והגענו ליום הגדול מכולם במירוץ, אשר ידוע בכינויו האינטרנטי "חתונת השנה". בשלב זה של המירוץ כבר כמעט כל המתחרים עוברים את אותם המסלולים- הכלה תיכנס בהפתעה לחופה, במקום, חלילה, להתמנגל עם האנשים ולהגיד שלום לאורחים שהגיעו מרחוק רחוק (נניח, זה מיוחד!!!). אבל היי! יש לזוג 400 ומעלה מוזמנים לחתונה, שאת רובם הוא בכלל לא מכיר (אבל כן בונה על הצ'קים שלהם)- אז למי בכלל יש כוח לכל החברעלך האלה?!
מתוך istockphoto
נמשיך לשאר המסלולים במירוץ, אשר יכללו הזמנת צילומי מגנטים, משם הם יעברו לרחבת הריקודים העמוסה בשירים ממנעד אחד ספציפי מאוד (ולא שיש לי בעיה עם משה פרץ, אבל כמה אפשר?) ולקינוח יביאו איזה אטרקציה כל כך מיוחדת, עד שכל כך הרבה זוגות מיוחדים עשו אותה קודם לכן- ועוד יעשו. ואם יש סיטואציה אחת שאני יכולה למנות, שהיא הכי מוזרה בעיניי במירוץ לחתונה, היא כאשר האורחים עסוקים בצלם את עצמם במשך כל החתונה, עם החתןכלה או בלי, בזמן שיש 10 צלמים מוכשרים ששכרו אותם (ממש בכסף) כדי לתעד את "חתונת השנה". האם האורחים חותרים תחת הצלמים? שוב לא ברור.
מתוך istockphoto
ובנימה רצינית ופחות צינית- נכון, אני רווקה וטרם תכננתי חתונה. אבל דבר אחד אני יודעת- חתונה נועדה לחגוג את ברית האהבה בין גבר ואישה, שבחרו לבלות האחד עם השנייה לעולמים. יש אנשים שאני יודעת שירצו לקחת חלק בשמחה הזו שלי, כשתהיה, ואלו בטח לא השכנים של סבתא שלי או הבת של חברה של דודה שלי. ממתי הפכנו להיות כל כך ממוסחרים כשמדובר באהבה? מה קרה להצעות הנישואין הפשוטות, שמסתכלים בעיניים, בלי כל השואו, ומבקשים מאהובתך יחידתך שתישאר לצידך לכל החיים?
יש יוצאי דופן, זה ברור. אבל במירוץ הזה מי שבעיקר מנצחים, הם הזוגות שבחרו לא להיות מיוחדים- וייצא להם הכי מיוחד, ובלי להתאמץ בכלל.
// איילת ברבי
הפוסט המירוץ לחתונה הכי מיוחדת בעולם הופיע ראשון במה וזה