את יום השואה שחל בשנת 2008 אני זוכרת היטב. זה היה יום הזיכרון הראשון אותו חוויתי לאחר שיצאתי למסע בן עשרה ימים בפולין, למסע ״משואה לתקומה״ בן חמישה ימים בארץ, לסמינר שואה בקיבוץ לוחמי הגטאות, ולאחר שהעברתי פעילות חינוכית לתלמידים בבית ספר יסודי בעיר חיפה.
זו הייתה הפעם הראשונה בה נפל לי האסימון, והבנתי כי בחינת הבגרות אליה למדתי שנה לפני כן, לא באמת השפיעה עליי ולא לימדה אותי על השואה בממדים הגבוהים, אליהם ציפיתי שאגיע כשאהיה בכיתה י"ב. אל בחינת הבגרות אליה ניגשתי, למדתי ושיננתי לא מעט תאריכים, אך מסתבר כי במיקוד שפורסם כמה חודשים לפני כן, ״נפל' הנושא העיקרי שמסביר ומציג את תכנית הפתרון הסופי של גרמניה הנאצית.
מתוך istockphoto
כך שבעצם בתור תלמידה- מעולם לא למדתי על תכנית ההשמדה נגד העם היהודי בצורה פורמלית ורשמית לקראת בחינת הבגרות. את כל החומר, שאותו שיננתי בערבוביה של בלגן במשך כל שנות לימודיי כתלמידת תיכון, השלמתי לאחר מכן כשהדרכתי במהלך שנה שלמה במוזיאון השואה שנקרא "בית העדות" במושב ניר גלים.
לא מעט מורים פוחדים וחוששים שברגע שיוציאו את לימודי השואה מתוכנית הלימודים הפורמלית, היא תישכח. לדעתי, ההיפך הוא הנכון! מגיל קטן אנחנו מתחנכים לזיכרון השואה, כמעט ואין ילד או ילדה בישראל שלא יצא להם לבקר במוזיאון או מכון שואה אחד בארץ. זה כמעט בלתי אפשרי לחיות בישראל מבלי לחיות על השואה.
לכן החוויות המשמעותיות הלימודיות ביותר קרו לי בזמנים בהם ביקרתי במוזיאונים וצפיתי בסרטי שואה, ולאו דווקא בפעמים בהם למדתי בצורה מסודרת בכיתה. בתור ילדה זה היה במהלך טיולים משפחתיים, לאחר מכן עם הכיתה בסיורים שונים, כבת שירות שגם הייתה מדריכה, ולבסוף בתור סטודנטית שהצטרפה למשלחת של תגלית.
קולות התנגדות נשמעו שבוע שעבר לאחר שפורסם כי במשרד החינוך החליטו להסיר מבחינות הבגרות בהיסטוריה את נושא השואה מתוכנית הלימודים. במקומה, הוחלט כי התלמידים יעסקו בלימוד עצמי וכתיבת עבודת חקר בנושא. החלטה החדשה מעוררת ביקורת קשה בקרב העוסקים בהוראת ההיסטוריה. אלה רואים בכך החלטה בעייתית הפוגעת בנושא השואה באופן חמור.
במקביל, אתרי חדשות מפרסמים כי ל11,000 ניצולי שואה אין מספיק כסף בגלל סכסוך משפטי. ואני חושבת, שהנושא החשוב ביותר שמתקשר היום ללימודי השואה הוא – ניצולי השואה בעצמם. אם כן, הדבר המועיל ביותר שבו תלמידי ישראל יכולים לתרום בזיכרון והנצחת השואה בימינו – יהיה לתעד את סיפורי הניצולים ולהיות שם בשבילם.
נכון, אין זה סותר, אפשר גם לתעד את הסיפורים וגם ללמוד על השואה בכיתה, ושילוב של השניים, זה שילוב מעולה ומנצח. אבל בסדר העדיפויות שלנו, אם הייתם שואלים אותי מה כדאי לעשות קודם. הניצולים, הם אלו שנמצאים עכשיו במקום הראשון, את שאר עבודות ההנצחה, נוכל לעשות אחר כך.
// אפרת קרסנר
הפוסט פוחדים לשכוח את השואה? עדיף שתזכרו את הניצולים הופיע ראשון במה וזה