יומן מציאות

קושי בקריאה

קושי בזיכרון לטווח רחוק

קושי בקליטת שפה

קושי בהבנה 

קושי

קושי 

קושי.

פתחתי איבחונים 

מכל השנים 

ריקים מתוכן

ומהבנה בסיסית של המערכת שבפנים

לא זו שעומדת מולכם בשר ודם

אני מדבר על התודעה ומה שרץ אצלי במוח.

פעם ראשונה שלקחתי קונצרטה

הייתי בטוח שיש לי כוחות על

נשבע לכם

הרגשתי מין קרן אור כמו של איירון מן

מתפשטת לכל רמח האיברים

ואשכרה הצלחתי להקשיב למורה לביולוגיה. 

אני זוכר עד היום שהייתה שם טבלה

ומספרים שרצו

25% 50% 75% 100%

דיברו על גנטיקה

ועל צבע עיניים

ואיך בעצם מקבלים את זה בירושה

ומה עם הפרעת קשב וריכוז

ירושה או יד הגורל?

רציתי לשאול

ונמנעתי. 

הרי אחרי חצי שנה של חוסר תשומת לב

מה פתאום אני אבוא לה עם השאלה הזאת.

יש לי קושי

ועוד קושי

ועוד קושי

קשיים. 

והקטע הגדול

שהם לא יעלמו לעולם

לא ולא. 

הם התחילו איתי את המרתון מילדות

ואנחנו אפילו לא באמצע הדרך,

יש שיאמרו לא בהקפה הראשונה.

סתום תפה יא בכיין,

אני שומע אותך,

ואותך,

ואתכם,

ממלמלים לעצמכם. 

נכון אני בכיין,

בוכה על זה שאני חי בעולם שלעולם לא יכיר בהפרעה שלי כמשהו ממשי,

כנכות,

אלא יגידו – יאללה זה סתם עצלן, אולי זה משפר לו את היצירתיות,

אבל שילמד לחיות עם זה ויעזוב אותנו בשקט. 

אז למדתי לחיות. 

אבל בחיים האמיתיים,

כשאני אעשה את מה שרציתי לעשות כשאהיה גדול,

אין הארכות זמן,

או הקראות,

אתה צריך להתמודד לבד,

עם כל הקשיים והעצבים מהכישלונות.

אני כבר גדול,

כבר צריך לדעת מה אני רוצה לעשות,

עם ההפרעה ומה שמסביב,

אבל אוי,

חכו שנייה,

אני חייב לקום לעוד סיבוב. 

// הראל אברהמי

הפוסט יומן מציאות הופיע ראשון במה וזה