אנשי ה-צריך

אז את הפוסט הזה אני כותב אי שם בהסגר מחוץ לבית. ככה זה שהחברה שלך היא בת 28 אבל בעצם היא ילדה בת שנה וחצי (מערכת חיסונית wise).

כבר הרבה זמן לא כתבתי ולא כי יש לי איזה מחסום, סתם לא התחשק לי.

השבועות האחרונים הם שבועות לא פשוטים. הם שבועות שבהם החלטות קשות נלקחו. לכולן יש השלכות משמעותיות על החיים כבר בטווח הקרוב.

הרבה התמודדויות, הרבה מחשבות, על ההווה, על העתיד.

המילה שהכי רודפת אותי לאחרונה היא צריך – ככה זה כשאתה מחליט החלטות שמשנות את החיים פתאום. כל אנשי ה-צריך יוצאים מכל החורים.

אנשי ה-צריך הראשונים, הם תמיד האנשים הקרובים – באמת אכפת להם ממך, לפחות כך הם טוענים. הם רוצים בטובתך. אתה פשוט לא מבין.

-          "אתה צריך ללכת ללמוד משהו (באוניברסיטה)".

-          אבל אין משהו שאני אוהב שם! ניסיתי כבר. אלו היו שבועיים משמימים.

-          "בטוח יש משהו שהוא בכיוון שלך".

-          אבל אני לא רוצה לבזבז שלוש שנים מהחיים שלי – ללמוד 10% משהו מעניין וב-90% מהזמן לסבול.                אני חי עכשיו. רוצה להנות מכל יום. לא לסבול היום בשביל שזה אולי יתרום לי בעתיד.

-          "אז לפחות תלמד משהו שייתן לך ביטחון, שייתן לך מקצוע".

פה בדרך כלל אני כבר מוותר. זו הייתה אשת צריך מהמעגל הקרוב. באמת אכפת לה ממני.

היא פשוט לא מבינה שהיא גדלה בעולם שבו הכל "צריך".

-          צריך ללכת לעבודה

-          צריך למצוא בן זוג

-          צריך לעשות עם עצמך משהו

-          צריך לסיים הכל מהצלחת

-          צריך להתקלח כל יום

-          צריך וצריך וצריך

די!

אני באמת לא מאשים את כל האנשים הקרובים אליי, אנשי הצריך. כמוני כמוכם, כולנו גדלנו בעולם ש-צריך.

בגן, בתור מבוגר ששוהה שם, למדתי שזו מילה מומצאת ה"צריך" הזה. משום מה, הילדים לא מבינים את המילה הזו. הם גם לא משתמשים בה.

אצלם, יש רק רוצה. אני רוצה, ואני רוצה ואני רוצה. אני סך כל הרצונות שלי ואני הולך עם חיוך גדול וזרועות מושטות לכל כיוון שאחפוץ בו.

שם, בגן הקסום, הבנתי. צריך, זה מה שאנחנו המבוגרים המצאנו בשביל מה שאנחנו חושבים ש"חשוב" לעשות אבל אנחנו לא באמת רוצים.

ושם, גם התחלתי להפסיק להשתמש במילה הזו. בהתחלה זה רק מילה. אחר כך נופל האסימון.

אני לא צריך שום דבר. אני רוצה.

אנשים תמיד מתווכחים איתי על זה. "באיזה עולם אתה חי? חכה שיהיו לך אישה וילדים, חכה שתתבגר קצת ותבין, אתה עוד ילד כנראה".

אני מבין למה הם קוראים לי ילד. רק ילדים מרשים לעצמם לחיות בעולם הקסום הזה. עולם ה-רוצה.

אם כך, תקראו לי מהיום פיטר פן.

אני למדתי בתקופה האחרונה כמה באמת אני לא צריך. אני רוצה. אני באמת רוצה. אני יודע שיש אנשים שזה יפתיע אותם – אבל אני ממש רציתי לנקות בשבת האחרונה את כל הדירה כדי שכשאנה תחזור תהיה לה הרגשה מדהימה. ובאמת שאני ממש רוצה להתמודד עם כל הקשיים שהיום יום שלי מספק – בין אם זה בת זוג שחלתה בסרטן, ובין אם זה עסק לא פשוט לניהול – אני באמת רוצה ונהנה ולומד – גם מכל הקשיים.

אנה סיכמה את זה נהדר פעם אחרונה שדיברנו על זה –

"איזה מדהים זה שאנחנו עושים את כל מה שצריך בבית, ובעצם כל אחד עושה רק את מה שהוא באמת רוצה. ואתה גם עושה את הכלים…"

//אנה ויונתן