"אחי אתה חייב לשמוע את זה, אני חופר לך כבר שנתיים (לא זה לא טעות)… אתה חייב לנסות ולשמוע את זה פעם אחת". ממש לפני שנתיים חבר טוב לא היה מוכן לעזוב אותי לנפשי ואף הפציר שעד שאני לא שומע את השיר הבאה הוא לא מוכן לעזוב את הבית שלי… "בחאיית אחי השעה כבר 3 בלילה"!!! במידה והיה מדובר בעוד מכר סביר להניח שזה היה הופך אלים, אבל זה חבר טוב וקרוב, אחד האנשים המוזיקאליים ביותר שיצא לי להכיר ותקליטן של שנים. "טוב"!! השתכנעתי, "תשמיע לי את זה". אני לא זוכר מה קרה אחרי זה, אני מניח שהכול נהיה שחור ואז לבן ואז שחור שוב… כמו פליקר של המועדון הכי טוב שהייתי בו. הרגשתי מגוחך שלא נתתי לזה צ'אנס במשך השנתיים האחרונות אבל, כבר אחרי ה 4 דקות של השיר הראשון הייתי מכור! מוטב מאוחר מאשר אף לא.
הסגנון שהחבר שלי רצה שאני אשמע היה "דאבסטפ", סגנון שכל מה שידעתי עליו עד אותה נקודה היה מוטעה. סביר להניח שגם מה שאתם חושבים על הסגנון מוטעה, אבל על זה בהמשך. מאוד הפתיע אותי שהוא מכל האנשים נחשף והתמכר לסגנון, לאחר שמיעה ראשונה הכול התחבר. אני זוכר את עצמי עומד באמצע המטבח, מכין את משפטי הקטילה הטובים ביותר שלי ופשוט לא מסוגל לדבר. מעולם לא שמעתי מנעד כזה רחב של צלילים, בניגוד לסגנונות האחרים יכולתי לדמיין את הצליל הפיזי דרך המוזיקה, דברים כמו טיפות מבול מכים על חלון זכוכית קיבלו המחשה מוזיקאלית ואני נשארתי עם פה פעור.
קפיצה מהירה להיום, אז מה אתם מכירים ו\או שמעתם על סגנון הדאבסטפ? האם שמעתם שזה המוזיקה האלקטרונית המודרנית? האם שמעתם שזה נשמע כמו דואט בין מנסרה לבין משייף מתכות? האם אתם חושבים שמדובר בעוד גלגול של הטראנס ושייך בעיקר לבולעי הקרטונים למיניהם? כמו כל סגנון מוזיקאלי אשר מגולם לציבור על ידי הפרסונות הכי מיינסטרימיות, הכי מוחצנות ולרוב הכי לא מייצגות שלו. את מוזיקת הדאבסטפ מייצג סקרילקס, שאכן היה הראשון שהוציא את המוזיקה מהמחתרת שהיא הייתה בה אבל לראות בו מייצג הז'אנר? לא ולא!
בואו נבחן לרגע את ההגדרה המוזיקאלית: "מוזיקת דאבסטפ מאופיינת במספר תכונות שכיחות: הקצב של סגנון הדאבסטפ הוא לרוב בתחום 138-142 פעימות לדקה ומאופיין במקצב ייחודי של שתי פעימות ונפילות סינקופטיות המלוות בליווי קבוע על פי רוב של תופי סנייר. מבחינת הסאונד האופייני סגנון הדאבסטפ מאופיין בצלילי באס נמוכים ו"מבעבעים"(WOOBLE). מה כל הבלאגן הזה בא להגיד (או לא בא להגיד)? אין שום התייחסות לפאן האלקטרוני! הדאבסטפ הוא מקצב, לא שונה ממקצב של סגנון אחר. ההבדל המרכזי הוא שדאבסטפ מושפע בערך מכל דבר שמשמיע צליל ומצליח לסמפל ולסגנן לתוך המוזיקה שלו הכול בערך פרט לדגים.
הסגנון הזה כל כך תפס ושבה אחריו מיליונים שרוב אומני המיינסטרים המרכזיים משלבים אותו בתוך המוזיקה שלהם. שמות כמו ג'סטין ביבר, מיילי סיירוס וטיילור סוויפט, להקות רוק ופאנק כמו fall out boy משלבים לאחרונה קטעי דאבסטפ בתוך השירים שלהם ומצליחים להפתיע אפילו את טובי המקטרגים. מאחר ולדאבסטפ נוצרו לאחרונה המון תתי ז'אנרים קשה מאוד למקד את המאזין המתחיל ולתחום לו את הסגנון על ידי דוגמא בודדת.
המסר שלי הוא שאל תמהרו לפסול, אל תעשו את הטעות שאני עשיתי במשך שנתיים, התחילו עם כמה דברים בסיסיים, במידה וזה נעים לאוזן שלכם, אני תמיד זמין לעוד המלצות.
לא אוכל לסיים בלי ההמלצה שלי, מה שגורם לי לאחרונה להרבה עונג מוזיקאלי באוזניות הוא תת סגנון שנקרא Liquid Dub, שילוב מופלא בין מקצב הדאבסטפ, אלקטרוניקה עדינה אבל מעל הכול ווקליות מהפנטת מצד הקולות הטובים ביותר בתחום. הנה דוגמא קטנה לשיקולכם, ומעל הכל…
Have Fun…. The Dub Way!!