עוד שבוע וקצת יגיע היום, שיזכיר לי כמה אני כישלון. לא התחתנתי עד גיל 30 ואני לא רוצה עדיין ילדים. אני האחרונה שעדיין רווקה, וגם מהעבודה שלי אני לא כזה מרוצה. לא חשוב כמה אני קורעת את התחת 12 שעות ביממה, אני עדיין נשארת דיי ענייה. אני כישלון כאישה, שחיה חיים של נערה, שכל מה שהיא רוצה זה להשתכר ולעשות חיים, כי זה מה שהיא אוהבת לעשות בחיים. אני כישלון כישראלית, כי כל מה שאני חושבת עליו זה על הגירה שלילית, ואיך כמה שיותר מהר, אני עוזבת את מדינתו של מר ביבי.
אני כישלון, בכל מובן של המילה. לא דמיינתי את חיי כשהייתי קטנה. רציתי לעשות דברים חשובים, לשנות לאנשים את החיים. אבל לא הצלחתי כמו שתמיד רציתי, ולא השגתי את כל מה שקיוויתי. ואיך בדיוק קובעים אם הצלחתי בחיים? האם הצלחה נמדדת לפי כמה כסף יש לי בארנק, או אולי בחשבון הבנק? באיזו דירה אני גרה ובאיזה איזור בעיר, כמה אנשים אהובים יש לי בחיים, או אם יש לי בגדים מפריז.
אני כל הזמן מודדת את עצמי לפי הסביבה, לפי איך שאני מצטיירת בעיני החברה. אני יודעת שזהו מדד סתם, אבל אני גם רוצה להיות שייכת ל"כולם", ולא להיות כל הזמן צופה מהצד. הבעיה היא, שאני לא יודעת איך, אני רק יודעת להיות אני. לא איכפת לי מכל הדברים בהם אני נכשלת, כל עוד אני יודעת שאני מאושרת עם עצמי.
ברור שבעיני הסביבה אני כישלון, אני לא רוצה את אותו החלום. הדבר היחיד שאני רוצה, זה להצליח בחיים. כל אחד רואה ההצלחה בצורה שונה, האחד רוצה להצליח בעסקים והשני, בלגדל ילדים. עבור ההוא המשפחה שלו היא כל ההצלחה שהוא צריך בחיים. ועבור אחרים, זה לשבור שיאים ולהגיע מידי יום ליעדים חדשים. אולי הבעיה היא שאני לא יודעת מהי עבורי ״הצלחה״, זה נכון. בתכלס אין לי מושג.
הצלחה זה דבר אישי, שכל אחד צריך להגדיר מהי עבורו, באופן פרטי. אז מתי אצליח להבין מהי הצלחה בשבילי? אולי שום דבר דבר לא באמת יצליח לספק אותי. כן יש כמה דברים שאני רוצה להשיג בחיים. אני רוצה להיות סופרת או עיתונאית מצליחה. כזו שקוראים, ושעושה בעולם פלאים עם כתיבתה. אני רוצה שיזכרו את השם שלי גם בעתיד, ולא רק בגלל המשפחה שהשארתי במקומי, אלא בזכות כל הדברים שעשיתי במשך השנים.
אני לא יודעת למה דווקא עכשיו הנושא הזה מטריד אותי. זה בטח בגלל שבימי הולדת, אני נוטה לחפש משמעות לחיים שלי. סיבה אמיתית לזה שהגעתי לכאן, ולזה שאני נלחמת כל החיים על הזכות שלי להיות פה בעולם. אני מחפשת תירוץ לא להרים ידיים, ולהגיד שהכל אצלי הזין. אני חייבת לדעת שיש לי עוד לאן לשאוף, שיש דברים שעוד לא הספקתי לעשות. אני רוצה להרגיש שהיו לחיים שלי משמעות, ושלא רק באתי לעולם, בתור התינוקת שעשו בטעות.
// נטלי להב
הפוסט הילדה בת 31 והיא כישלון הופיע ראשון במה וזה